אקספרסיוניזם כחול

אקספרסיוניזם כחול

קבוצת "הפרש הכחול" פעלה בראשית המאה ה-20 בגרמניה, מתוך הצורך בשינוי עם חילופי המאות.השפעתה התרחבה כתגובה לזרם המעודן של האימפרסיוניזם, שהפנים את פרץ הרגשות בתהליך העיבוד האמנותי המוקפד. בניגוד להפנמה,שאפו אמנים כואסילי קנדינסקי (בראשית צעדיו) ופרנץ מארק, שהושפע ממנו, לבטא בציור רגשות סוערים ולהתפרץ בצבעים צעקניים ואף מתנגשים. כתמי הצבע הסוביקטיביים בציור הפרש הכחול של קנדינסקי הם עיקר הציור, למרות שהפיגורטיביות של הסוס ורוכבו עדיין מובחנת בינות לכתמי הצבע והצלליות.

לעומת זאת ציור הפרש הכחול (שהוא בעצם סוס כחול) של פרנץ מארק מבטא תמימות נוגעת ללב של בעל החי, שדומה ליצור אנושי מבעד לקווי המיתאר הרכים של גופו ובייחוד של הבעת הפנים. אכן בחיפוש אחר שלמות טבעית הירבה מארק לצייר בעלי חיים שונים בתנוחות רכות ובהרמוניה. צבעי השועלים, הסוסים והחתולים נועדו לבטא פנימיות עשירה מתחת למעטה הרוגע, וזוהי כמובן פנימיותו של הצייר שהאהבה לעולם החיות מילאה את עולמו.

הגורם הסוער והבלתי מרוסן גם הוא סימן היכר של פרנץ מארק, במיוחד בצבעי הציפורים המשתלחות כלפי מעלה כשלהבות של אש ואנרגיה. הצבעים העזים נראים כקורנים מתוך הדמויות, ומתחברים עם צבעי האור החיצוני. הזוית הסוביקטיבית שאיפיינה את האמנים האקספרסיוניסטים ( בהם נימנים יותר מאוחר ז'ורז' בראק וחואן מירו) הפיקה מתוכם נוסטאלגיה לילדות, נאיבית ופראית כאחד. האיתחול של הזרם, שהושפע מחוברות לילדים בשם "הפרש הכחול"- סידרה שפסקה עם פרוץ המלחמה - נתן אותותיו בסגנון הנותן ביטוי לעולם העוצמתי של הילד.
עוד על אמנים ויוצרים - לינק

עיצוב היתולי

עיצוב היתולי

הבחירה בעיצוב היתולי היא פריצת דרך שמעלה הרבה שאלות. בין החשובות ביותר - איפה וכמה ?ההתלבטויות ה"רגילות" בעיצוב חלל המגורים המודרני מוכרות לנו, ולרוב נעות בין סגנון מורשתי לבין החדיש ביותר, למשל -
האם לתלות וילונות על החלונות, או להשאיר את החלון נקי מקישוטים מיותרים (ולהסתפק בתריס) ?

האם לתלות תמונות/ פוסטרים/ ציור מקורי (של הצייר או הדייר), או להשאיר קיר צבוע וחף מאיבזור ?הקונפליקט עובר לשאלת השטיחים: פרסי או חלק ? ואולי רצפת פסיפס או ריצוף נקי ?ובכניסה - פעמון או זמזם? הפעלה חשמלית או שימוש במובייל מוזיקאלי המונע ברוח ?דבר אחד ברור ומקובל : אם בחרנו בקו סיגנוני לוילון, לשטיח, לתמונה - ראוי להחיל אותו על יתר הפריטים! וכן לשמור על קו אחיד בין אביזרי החוץ והפנים.

נשאלת השאלה - האם חלל המגורים חייב להיראות מחוייט,
או שראוי לרענן את המבט בקו חדיש יותר, בלי לפגוע בסדר הרצוי ? החדשנות יכולה להתחיל בבחירה שמשלבת סגנונות סמוכים או רחוקים תחת קורת גג אחת. בנקודה זו, שהיא כהליכה על חבל דק, המינון הרגיש יקבע את התוצאה האסתטית של העיצוב.

כדוגמה למינון מתוחכם נבחר את העיצוב ההיתולי.אין עוררין על כך שעיצוב ממין זה ייקלט באופן טבעי בחדר הילדים. והרי המרחב כולו הוא בית-הגידול של הילד, אך גם של המבוגר, הזכאי לאוירה קלילה ומחוייכת.
כיוון זה יכול להיעזר באפקטים קומיים, כגון חיקויים, ניגודים קיצוניים, אשלייה אופטית, הפתעה, חזרה על מוטיב משוכפל, אפקטים של השתקפות במראה וכן הלאה....

א.חיקוי, אשלייה, הפתעה* ליצירת אפקט משחרר מסוג ה"פיספוסים" נתאר לעצמנו חלון ללא וילונות, כשמשני אגפיו מצוירים וילונות מרהיבים, שהיד נמשכת להסיט... אותו היגיון יופעל בעיצוב קערת פירות מלאכותיים על שולחן הסלון, המפוסלים בריאליזם כה "חי", שהוא מעורר חשק ליטול ולנגוס... כדי להיתלות באילן גדול - הדוגמאות לקוחות מהחשיבה האמנותית של העולם הקלאסי, כפי שמתעד אותן אריסטו
(המאה ה-4 לפנה"ס) כשהוא בא להמחיש את מושג ה"חיקוי" באמנות.* עוד מתחבולות החיקוי - תיקרה זרחנית, או למיצער הדבקות זרחניות בחדר השנה, בצורת כוכבים, שאכן מנצנצים בחשכת הלילה. (מצויין לחדר הילדים)

ב.ניגודים קיצוניים* ריהוט בקוים פשוטים כשעל מסעד הכורסה פרושה מפית משובצת במוטיבים מזרחיים, ליד שולחן מעוצב בריבוע ובמרכזו ערבסקות עם כיתוב ערבי מסולסל.* מנורה ניצבת בצורת כן מוארך שבראשו נורת האלוגן, הרכונה מעל כוננית מגרות עתיקה, צבועה בצבעי כתום וירקרק, ישרים או מפותלים. *פוסטר של מובייל בסיגנון השקוף והדקיק של קאלדר, בעוד מפינת החדר משתלשל מובייל מתכתי (מסוג העיצוב ה"מטאלי", שנראה כנוסק לחלל). למעשה, שני המיצגים מבטאים התגברות על כוח הכבידה.*על קיר חשוף - קולאז' בסגנון עבודותיו של חואן מירו, מול שולחן ספרדי כבד, אך צבוע בהיר.

לינק - חואן מירו, "שמש ירח וכוכבים" (1967)]וכן אתר
ג. מוטיב חוזר, פריט משוכפל (כביכול עד אין סוף), כפילות חוזרת ונישנית. * אפקט הכפילות המיכאנית - כגון השתקפות במראה או סידרת מראות בפרספקטיבה של עומק.כאן כל עבודה של מאגריט טובה לעיצוב, במיוחד "רפרודוקציה אסורה" ו"דיוקן עצמי" בעל הנופך ההיתולי המעודן.* שיחזור פוסטר זהה בטור רצוף לאורך הקיר.אנדי וורהול היה החלוץ ביצירת אמנות השיכפול: החל בפחיות ובקבוקי קולה הניראים כמוצגים על מדף מכירה, וכלה בשיכפול חוזר עד בלי די של פורטרט מרילין מונרו. ריבוי העותקים בא להנמיך מאפקט הזוהר הבילעדי וה"חד פעמי" של הכוכבת האגדית.

(זילזול בסגידה לתרבות, וירידת ערכה של האמנות לדרגת תוצר נגיש, הנימכר בכמויות, ובמחיר השווה לכל נפש).
אין צורך למצות את הנושא, או להשתמש בכל הצירופים בבת אחת... די ברמז דק ובחיוך קליל שעושים לנו את היומית.

לאתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il/

עיצוב 2009

חגיגות השנה האזרחית החדשה 2009 התרחשו בשבועות האחרונים ,
וההתרגשות היא נחלת הכול, בלי הבדל גזע ודת: הדבר נובע מההרגשה ש'פותחים דף חדש', ולכבוד השנה החדשה , התקווה לטוב מרימה ראש.
איך תתבטא ההרגשה הזאת בתחום העיצוב ?
לתהפוכות של העשור הנוכחי יש השלכות בקנה מידה עולמי.
והן משפיעות בהכרח על תפישת העולם בתחומי התרבות, האמנות והעיצוב. הזעזועים הגדולים(קריסת מגדלי התאומים, אסון הצונאמי, ולאחרונה - קריסת הבורסה)עשויים להשפיע על יחסנו למיגון, לבטיחות, לחיסכון במשאבים.
יחד עם זאת, אולי כבר נאמר הכול על ערעור הביטחון בנכסי צאן ברזל מן העבר.
נכון שתמונת ה"גרניקה" של פיקסו עדיין בכוחה לשקף תמונות אקטואליות של הרס אבל הטלוויזיה כיום מספיקה לחשיפת המראה המצער לעיני כל.
לעומת זאת העולם יכול להתיר לעצמו יתר אופטימיות מאז המחאה של פיקאסו (1936).

כיום ייתכן שהאמנות עצמה תוכל להשיב על מכונו את האמון בסדר הטוב,
ולהוביל בכלי הביטוי שבידה את הכמיהה ליופי, לקראת קיימות נעימה.
גל השמחה במעבר לשנה האזרחית החדשה יכול לעורר לחשיבה רעננה בתחום העיצוב.החיבור בין עיצוב וטכנולוגיה היה טבעי בתקופות הקלאסיות. האסתטיקה ההנדסית (יחס הזהב בין הבסיס לגובה), הבנייה בקשתות, ואף המעבר לשלד הפלדה בבנייה המודרנית, היו תוצר של הקשר ההדדי בין מעוף הדמיון לכלי הביצוע. ייתכן כי היכולת לשלב טכנולוגיה מתקדמת בתחום העיצוב בימינו תביאלהיערכות מחודשת בענף.
צבעים בהירים,
סימטריה בצורות ופשטות בקווים יכולים בקלות להקרין רגיעה על הסביבה האנושית.
וכיום הנגישות לצבעים טבעיים, ולטכניקת צביעה עמידה קלה יותר מתמיד.

בחג הבינלאומי הזה, המאופיין בשפע מתנות, תהיה זו מתנת חג טובה מאין כמוה לעצב את חלל המגורים בצבעים נעימים לעין ובליל החג למקד את שבעת צבעי הקשת בזגוגיות ובגופי התאורה.
לאתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il/

עיצוב - השפעת החדשות על תפישת האסתטיקה

עיצוב - השפעת החדשות על תפישת האסתטיקה

האסון שהתרחש השבוע בהודו - זעזע את כל העולם, והשפעותיו עוד מכים גלים בדעת הקהל ובתודעה האנושית. לאחר ההלם קורה שהתהודה וההזדהות עם הארץ הנפגעת באות לידי ביטוי מאוחר יותר ובעקיפין, בתגובה אמנותית.

הפיגועים המשולבים בלב מומביי, עם טביעת האצבע של אל-קעידה, מחזירים אותנו לאירועי מגדלי התאומים, כסיוט שלא בא אל קיצו, אלא מתפשט לעשרות מרכזי תיירות בעולם.

כך אסון מגדלי התאומים שינה את מושגינו על יתרונות הכרך המתפאר בגורדי השחקים והגביר את המשיכה למגורים כפריים, או לפחות לבנייה 'ירוקה'.

בדומה לכך, הצונאמי ששטף את המזרח הרחוק בראשית המאה הסב גם הוא את תשומת הלב הגלובאלית לבעיה האקולוגית (כשרשרת מפגעים שתחילתה בהתחממות כדור הארץ).

כמו באסונות טבע, העיתונות הכתובה והאלקטרונית מוצפת בצילומים מקומיים. וברקע, בצידי האירועים,
אנו סופגים (לפעמים לראשונה) את מראות האזור, הנופים העירוניים והכפריים, אופי האוכלוסייה.

הזיקה הגלובאלית נכנסת לפעולה ומשפיעה על תודעתנו בכמה רמות :
- ברמה האנושית רחמינו נתונים לקורבנות ולגורל החפים מפשע.
- ברמה האוניברסאלית - הפגישה הישירה (מבעד לצילומים) עם אוכלוסייה רחוקה, מקרבת את כל הלבבות אל סביבת החיים הזרה, שהפכה למוכרת.
בקרבות מומביי, אם למשל ראו מעל המסכים ודפי העיתונות את מלון הטאג' מהאל ששמו חופף לשמו של המקדש המפורסם (הוא ה'טאג' מהאל', משבעת פלאי עולם), מה שלכד את העין הוא העיצוב הכיפתי של זוויות המלון ומגדליו. האטרקציה התיירותית נבנתה כחיקוי מכוון לצבעים, לקווים, ולסימני הזיהוי המובהקים של אותו ארמון מהולל.
מנקודה זו מתרחשת התוודעות ומשיכה לקסמי הסגנון המזרחי, וכמו לאחר מסע שהשאיר את רשמיו על תפישתנו האסתטית, נרצה לשלב רשמים אלה בעיצוב סביבתנו הקרובה. לא פעם השפיע המגע עם האקזוטיקה של המזרח על סגנון ועל אופנת המערב, שוחר השינויים והגיוון.

יהיה זה טבעי לעטר את הגגות החלקים הרווחים כיום בכיפות אדמוניות, לחזק את קורות בתינו בעמודים חטובים ולשבץ תחריטים ותבליטים בכל פינות הבית. עיצוב בכיוון זה יהווה בו זמנית מחאה אמנותית נגד הטרור שמותנע בדחף הרסני כלפי האנושות והתרבות כאחד.

חדש - http://www.cavim.co.il/

עיצוב , קריסת הבנקים

עיצוב - קריסת הבנקים


בנק שקרס - כמו ב"תסריט האמריקאי" החוזר כיום - הוא כמובן דימוי להתמוטטות העסק. בפועל נותר הבניין, שהוא נכס נדל"ן ממדרגה ראשונה. כצעד ראשון הוא יכנס לרשימה של כונס הנכסים לכיסוי חלק מחובות הבנק. השאלה הבאה - איזה שימוש ייעשה בבניין, שנבנה למטרה מוגדרת, והאם בהכרח עליו להוות אכסניה לבנק אחר, מצליח יותר?ידועים המקרים בהם עברו בנייני ענק כגון ארמנות המלכים הסבה למוזיאונים (כדוגמת הלובר בפאריז) או מקדשים שעברו שידרוג כמוזיאון בפני עצמו (כמו הטאג'-מאהל בהודו).

יותר מאשר איפיון הבנק כמחסן לאיפסון כסף ושווה-כסף, הריהו מאופיין כיום כאתר מאובטח באמצעים המשוכללים ביותר, החל באיבזור הדלתות - כגון דלת מסתובבת, או חסימה בקוד הפעלה מלווה בצפצוף אזהרה - ועד אשנבי זגוגית בלתי חדירה, למטרת מיגון, וכפתור אזעקה נגיש לקופאי. מצלמות בכל המיפלסים וכספות מתוחכמות הן חלק מהרשת האלקטרונית הפרושה לרגליו של השודד הפוטנציאלי.

על כן ההסבה הטבעית ביותר לבניין שנעזב תהיה לשימוש ביטחוני -
חדרי מצב לפיתוח מערכות לחימה חדשות - או לאסטראטגיות אימונים - וכן לשימוש מודיעיני,
המטפל בהכרת הלוגיסטיקה של האויב.אך מעניין ומאתגר לאין ערוך יהיה להסב את הבניין למטרות לזמן שלום כמוזיאון לטכנולוגיה מתקדמת, או כמרכז למיזמים מדעיים, שגם הם זקוקים למיגון מפני העין החמדנית - של העסק המתחרה ושל הריגול התעשייתי.מוזיאון הכסף יכול להוות את התכלית ה"חמה" ביותר לשימור בניין הבנק, תוך שמירה על צביונו המקורי כסביבתו הטבעית של הכסף.
כמה גילגולים עבר מוסד הבנק מהנקודה שהחלפנות התבצעה על ספסל (BANK) במקום ציבורי, כדוגמת השוק השחור בימינו, ועד בניני הפאר וגורדי השחקים הגרנדיוזיים המשמשים את הבעלות הפינאנסית בימינו, בייחוד הממותגת.ניקח דוגמה אקטואלית, שהצטרפה בימים אלה לבנקים פושטי הרגל באמריקה.חברת הביטוח הבינלאומית אייג (AIG - AMERICAN INSURANCE GIANT ), שנמצאת על סף קריסה, בעיקבות התמוטטות בנק ליהמן ברודרס, החלה דרכה לפני ארבעה עשורים בצורה הבטוחה ביותר... בהתנהלות תבונית שמשכה אמון מצד משקיעים זוטרים ונכבדים כאחד (לינק לאתר ויקיפדיה)

כיום מתברר כי החברה כשלה בשל התקשרויות לטווח קצר, עם עלויות נמוכות מכדי לשמור על אוצר ערבונות בטוח שיבטח את הבנק עצמו מפני רעידת אדמה פיננסית, כפי שקורה בפועל בימים אלה. אמנם המימשל מוכן להלוות 85 ביליון דולר לחילוץ הבנק מחובותיו אך חקירת ה-אפ.בי.איי. בנוגע לשימוש בלתי כשר בהעברות בשווקים הפיננסיים, מבליטה את ההיבט האירוני שברעיון השקיפות.
השקיפות שנדרשה מן הלקוחות נדרשת כעת מן הגוף הפיננסי עצמו. לאור ההתפתחויות האחרונות - איך יהפוך מוזיאון הכסף לחוויה אמנותית ואישית, מלווה בריגושים, בזכרונות היסטוריים ובהגברת המודעות לתנועות הכלכליות המשפיעות על חיינו ? ניתן להצביע על כמה כלים לעיצוב דגם חזותי שימחיש את התלות בשיטה הקפיטליסטית, כשהיא מנוהלת ללא אחריות ומנגנוני בקרה.
- אם נתרגם את ההתרחשות הדרמטית לצרכי המוזיאון הרי בעיצוב מחדש של הבניין ראוי להתקין קירות שקופים בחלק גדול ככל האפשר מתוך המיתחם הפנימי, וכן קיר שקוף (העשוי מזגוגית מעובה) בחלק מהחזית, כסמל ויזואלי של האמון, הערך שעליו בנוייה כל פעילות בנקאית שוטפת.
- תוצרים ריאליסטיים בסגנון הפופ של אנדי וורהול - כתמונת הדולרים המשוכפלים - ולחילופין, מיצגים סביב מוטיבים כלכליים במסגרת הוידיאו-ארט, ייקבעו בקירות או במעברים בין אולמות התצוגה.
- כן יוקצה מקום להדמייה של אולמות קאזינו - הן בשל קירבתם לנושא הכסף והן מתוך מבט אירוני על הרפיפות של הערך הכספי המופקד בידי הבנק, שהתקרב לאחרונה למפלס החרדה של עיסקי ההימורים.
- בכדי למשוך קהל מבקרים בקנה מידה המוני, מה מסקרן יותר מאשר תצוגה מתמדת (ומתחלפת) של סירטוני וידיאו המשחזרים את השודים הגדולים, כגון שוד הכספות הגדול בבריטניה, ב- 1971, שהפך למיתוס שלילי, כיוון שמבצעיו לא נתפסו מעולם.
- אם הכרונולוגיה תשתקף בסדר העולה של קומות הבניין - שיאה של החוויה ההיסטורית ימוקם בקומה עליונה, בתצוגה חזותית של שוד מקוון ( באמצעות פריצת מחשב). במידה שיש אמת בעיקרון הבדוק "כסף נידבק לכסף", הרי בטלטול בין הפסד לזכייה, מוזיאון הכסף שייבנה "על חורבותיו" של הבנק הכושל, יצא נישכר
במקביל יש למוסד אמנותי מסוג זה תפקיד חברתי - כתיזכורת לעיקרון המוסרי שחייב להישמר בחברה אנושית מתוקנת, וכנידבך בחינוך לכלכלה נכונה.

www.cavim.co.il

עיצוב הספרייה הפרטית

עיצוב הספרייה הפרטית הכרחי ?
שימושי ?
סמל סטאטוס ? - שאלות כאלה צריכות להישאל בעידן שבו מתרבים קוראי ספרים דרך המדיום הדיגיטאלי, ובו אפילו ספרייה ציבורית מתקדמת מאפסנת, לפחות מחוסר מקום, מאגר מיקרופילמים במקום הספרים הפיזיים שאין להם שימוש שוטף אלא לשימור.

מבחינה שימושית העיצוב יוכל להתבסס על עובדות כנות,
כגון הקצאת מקום לכמה ספרי קריאה בחדר השינה.
באם עיסוק הדיירים הוא אינטלקטואלי ודאי שבסטודיו / חדר העבודה יקבל ארון הספרים מקום מרכזי.
אשר לחדר הילדים ודאי שראוי לאפסן במקום בולט ונוח-לגישה ספרים לגיל הרך, ספרי לימוד ועיון, ברמות הגיל התואמות.
והסלון ?

אם קורפוס הספרים מהווה חלק מהתפיסה הבסיסית של עולמי אך לא ברמה המעשית,
ראוי 'להוריד' את ההתייחסות העיצובית לרמת האקססורים הקישוטיים, בקו אחד עם תמונות הקיר או הפיסלונים או בין שכיות חמדה אחרים, שערכם במקומם מונח וקיומם מרחיב את הדעת בנוף הפנימי של החדר.
אכן כוננית שמכסה את כל הקיר ובה המדפים מוקדשים לסירוגין לאביזרים למיניהם כולל ספרים (ללא הבלטה) יכולה לענות על הכמיהה לתפאורה 'בלתי שימושית' המרמזת על ממד עומק תרבותי. 'ספרייה' כזאת יכולה להשתלב ללא צרימה בעיצוב מטאלי או בגומחות אסתטיות, בהתאמה הארמונית עם הקו השליט באופיו של חלל המגורים.
עוד דרך כנה לשלב ספרייה 'מכובדת' בעיצוב מודרני היא הבלטת הממד המתיישן של הספרים באמצעות שילובם המודע בספרייה המעוצבת בטעם 'של פעם'.
ארון עם דלתות זכוכית למשל ישמש כרהיט אסתטי ומושקע עם רמזים חדשניים כגון צורות בלתי סימטריות ו/או צבעוניות מהפכנית של פני השטח של הרהיט הקלאסי. הגורם העכשווי מופק מעצם הפגנת המודעות החזותית לניגוד בין צרכי העבר לבין ההווייה המודרנית, שבה אין לספרים מקום אמיתי בחיינו. מדף הספרים יכול גם להידחק ללא צרימה בין מדפי קלטות, דיסקים, תקליטורים ומערכת אקוסטית, שבפועל תופשים מקום מרכזי בחיי הפרט בימינו.
כאן מן הראוי לגעת מעט בנושא התפקיד השולי של הספרייה הן בזמן והן במקום שהיא תופשת בעולם התקשורת הטכנולוגית.
הייצוג האמנותי של הורדת הפרופיל של תרבות הקריאה יכול להשתקף בצורה מובהקת, ובמקביל,
בקיימות המעשית שלנו בחלל המגורים.

פוסטרים של ציורים פיגורטיביים המשלבים את האות הכתובה
(במצבים מעוותים ומפוררים, בדרך כלל)
יתאימו כרקע לפינת הספרייה הפרטית,
המכירה בעמדה העיטורית שאליה נדחקה.
מבחר הדוגמאות מתפרס על קשת רחבה של יצירות, החל בציור "המקטרת" של מאגריט, המעוטר במלים: זו אינה מקטרת, ועד לקולאז'ים של גזרי עיתון ושלטים (כמו בציורי קורט ויטרס "פרס נובל" או פול קליי "איזה דאגות"), המשתיתים את העבודה על שימוש צורני בכתב.

האמנות המודעת לעצמה הציגה תכופות את ירידת קרנם של הספרים.
אכן,
למרות תפוצת הענק שלהם,
הספרים חדלו לייצג את הלב התרבותי,
והם נותרים, עבור הרוב (הטוטאלי) של צרכני ההייטק,
כאבן שאין לה הופכין.
התרבות המתחדשת בערוצי תקשורת חדישים ביטאה תכופות את הסתייגותה מהסגידה למטען העבר המאופסן בספריות ובמוזיאונים, שממנו על האדם המודרני להתנער.
הרעיונות המהפכנים של הפוטוריזם (במחצית I של המאה העשרים) שהסית להרס הספריות והמוזיאונים,
והנסיונות הלגלגנים של האסכולה הסוריאליסטית (ז'יל דלז "שדים בספרייה")
ביטאו ביושר את סלידתם מ'אבק הספרים' בבחינת מחסום בפני הקידמה.
www.cavim.co.il