האדריכל כמעצב האדם
במלאות 70 שנה למותו של מבקר האמנות הנודע ולטר בנימין (27 בספטמבר 1940, קטלוניה) ראוי להזכיר את תרומתו האדירה לקידום החשיבה האדריכלית בת זמננו. עבודתו על סמטאות פריז, המרוכזת בספר בשם זה, מאירה באור חדש הן את רחובות פריז שאותה הכתיר כ"בירת המאה ה-19", והן את התפקיד המיוחד שממלאת האדריכלות בעיצוב אופיים של בני האדם המסתופפים בין קורותיה.
עיקר תשומת לבו מתמקדת בבתי הקפה הפריזאים,
המקורים בזגוגיות ובמראות בצורה שמשפיעה על אורחי המקום (בייחוד הנשים) לשקוד על הופעה מטופחת, מכוח השתקפותם המתמדת בראי.
מבין מאות ה"פסאז'ים" של העיר נסקרו בספר כמאה במספר,
שאותם הכיר בנימין היטב מביקוריו הקבועים בבתי הקפה וכן משוטטות חופשית, שבה ראה גם שליחות היסטוריונית ממדרגה ראשונה.
בנימין הוא הראשון שתפש את הסגנון העירוני של הרחוב ה"חצרי" שהתפתח למבנה המדרחוב,
כמתחם אדריכלי מוגדר. במבט של סוציולוג גם הבחין במשמעות החברתית של ישיבה בצוותא במתחם הידידותי שמעניק חסות מפגעי האקלים ועם זאת איננו מסתגר מפני המרחב הציבורי: הודות לדופנותיה הפתוחים או השקופים של מרפסת הקפה מתקיים המגע בין הצופים מבפנים לבין העוברים ושבים בחוץ. הפתיחות הזאת של בני פריז מתלווה אליהם גם פנימה, כאשר מראות גדולות הקבועות מכל צד מרחיבות את חלל הפנים של המקום הקטן, ושוברות את קדרות הקירות האטומים.
מעצבי ומייסדי האדריכלות האורבאנית הזאת
(כגון הוסמאן, שחתך את שטח העיר בטורי בניינים מפינת הרחוב ועד סופו),
היקצו את המעברים במקורם למטרות המסחר המתפתח ותנועת הקונים הבלתי פוסקת בכל מזג אויר. אך הנראות ההדדית של הסחורה, הצרכנים ובעלי החנויות קיבלה ערך אסתטי מוסף, שהשפיע על ההווי החברתי התוסס בכיוון תרבותי מועצם.[לינק לויקיפדיה: הפסאז'ים_המקורים_של_פריז_ ]
אשר לולטר בנימין,
שתיעד בסגנון אמנותי את התרבות האדריכלית המתפתחת והעלה אותה על מפת ההגות המודרנית - תכניתו הגרנדיוזית לשחזר את פריז בספר נקטעה עם הכיבוש הנאצי, שבישר גם את סופו. בבריחתו דרומה הספיק לחצות את הפירנאים אך גם מעבר לגבול הקטלאני חש במלכודת הגסטאפו ושם קץ לחייו. מקום תחנתו האחרונה הונצח בידי דני קראוון באנדרטה מרהיבה מול הים הפתוח.
אנחנו פותחים סניף חדש בנמל תל אביב .
קווים בנמל תל אביב
לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים מענינים באתר הבית של קווים - http://www.cavim.co.il/
עיקר תשומת לבו מתמקדת בבתי הקפה הפריזאים,
המקורים בזגוגיות ובמראות בצורה שמשפיעה על אורחי המקום (בייחוד הנשים) לשקוד על הופעה מטופחת, מכוח השתקפותם המתמדת בראי.
מבין מאות ה"פסאז'ים" של העיר נסקרו בספר כמאה במספר,
שאותם הכיר בנימין היטב מביקוריו הקבועים בבתי הקפה וכן משוטטות חופשית, שבה ראה גם שליחות היסטוריונית ממדרגה ראשונה.
בנימין הוא הראשון שתפש את הסגנון העירוני של הרחוב ה"חצרי" שהתפתח למבנה המדרחוב,
כמתחם אדריכלי מוגדר. במבט של סוציולוג גם הבחין במשמעות החברתית של ישיבה בצוותא במתחם הידידותי שמעניק חסות מפגעי האקלים ועם זאת איננו מסתגר מפני המרחב הציבורי: הודות לדופנותיה הפתוחים או השקופים של מרפסת הקפה מתקיים המגע בין הצופים מבפנים לבין העוברים ושבים בחוץ. הפתיחות הזאת של בני פריז מתלווה אליהם גם פנימה, כאשר מראות גדולות הקבועות מכל צד מרחיבות את חלל הפנים של המקום הקטן, ושוברות את קדרות הקירות האטומים.
מעצבי ומייסדי האדריכלות האורבאנית הזאת
(כגון הוסמאן, שחתך את שטח העיר בטורי בניינים מפינת הרחוב ועד סופו),
היקצו את המעברים במקורם למטרות המסחר המתפתח ותנועת הקונים הבלתי פוסקת בכל מזג אויר. אך הנראות ההדדית של הסחורה, הצרכנים ובעלי החנויות קיבלה ערך אסתטי מוסף, שהשפיע על ההווי החברתי התוסס בכיוון תרבותי מועצם.[לינק לויקיפדיה: הפסאז'ים_המקורים_של_פריז_ ]
אשר לולטר בנימין,
שתיעד בסגנון אמנותי את התרבות האדריכלית המתפתחת והעלה אותה על מפת ההגות המודרנית - תכניתו הגרנדיוזית לשחזר את פריז בספר נקטעה עם הכיבוש הנאצי, שבישר גם את סופו. בבריחתו דרומה הספיק לחצות את הפירנאים אך גם מעבר לגבול הקטלאני חש במלכודת הגסטאפו ושם קץ לחייו. מקום תחנתו האחרונה הונצח בידי דני קראוון באנדרטה מרהיבה מול הים הפתוח.
אנחנו פותחים סניף חדש בנמל תל אביב .
קווים בנמל תל אביב
לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים מענינים באתר הבית של קווים - http://www.cavim.co.il/
