“ממהפך פוליטי למהפך עיצובי"
איך תשפיע בחירתו של ברק אובמה על ההחלטות העיצוביות בחיינו? האם במקביל, או בעקבות השינוי הפוליטי אנו עומדים בפני מהפכה בהרגלי התרבות ובתפישה העיצובית שהמערב סיגל לו עד כה ?
למעשה הזכייה המהפכנית איננה פרי המקריות אלא השתקפות של מגמות וכמיהות שתססו מתחת לפני השטח מזה זמן ניכר. כשם שהג'אז השליט את המוזיקה השחורה על התרבות האמריקאית וממנה על כל העולם, כך תנועות מעמקים עממיות קעקעו את האידיאל הבורגני של התפישה האמנותית והעיצובית.
תנועת הפופ, (מלשון פופולארי, עממי) שהשפיעה על הלוך הרוחות האמנותי והחברתי מאז שנות השבעים באמריקה הייתה מוליך מרכזי בשינוי תפישת העולם העיצובי. תמונת הקולא'' המפורסמת של ריצ'רד המילטון "מהו שמושך בבתים של ימינו?" מציגה את החלום האמריקאי בסמליו הנדושים ביותר: החדר מרוהט ומאובזר במיטב העזרים הטכנולוגיים (גראמופון, פוסטרים של גיבורי הקולנוע של אותה תקופה ); דייריו הם הגבר השרירי והספורטיבי, האישה בעלת גזרת הדוגמנית וכל פריט ופריט מוחצן, ראוותני ומתנשא. כשכוונתו וחיציו מופנים כלפי המאפיינים של "אורח החיים האמריקני".
התמונה נועדה לקעקע את התפישה הסטריאוטיפית של 'מהו טוב' ו'מהו יפה' – בהשפעת השפע הכלכלי, תרבות הצריכה והשוק) ברור שבימי המשבר האקטואלי כשהסמלים המובהקים הללו קרסו, עוצמת השינוי העומד לפתחנו כפולה ומכופלת.
מהם הקווים הבולטים שעתידים לתפוש את מקומם של ערכי הסביבה שהתוו את העיצוב (הקשור לבלי הפרד לעיצוב דעת הקהל) ?
- אם לשפוט לפי דמותו הכריזמטית של "נסיך הכתר" עצמו, הנשיא החדש מקרין שילוב של פשטות ואלגנטיות, של פתיחות המותחמת בהקפדה, של יעילות מעשית וכבוד אצילי. בהופעה של הקורפוס המשפחתי בולטת הצבעוניות הנועזת (בשמלתה המקורית של האישה, מישל אובמה ובצבעים השמחים של בגדי הבנות), אשר הצבע השחור מוסיף יותר מקורטוב של הוד על גבי הסמליות המובנת מאליה של הצבע השחור (96% מבין המצביעים השחורים של המדינה).
עצם הפריצה ההיסטורית אל מחוזות שיוויון נכספים – מאז שחרור העבדים – מבשרת פריצה ללא חשבון אל הגשמת חלומות שהופכים ישימים בפועל, בקלילות, בהנאה, בתחושת ניצחון.
מכאן ועד התפרצות סגנונות חדישים וניסיוניים הדרך קצרה.
- השימוש באינטרנט, שתרם במאסיביות ללא תקדים למערכת הבחירות של אובמה (בהנהלת גאון המחשבים כריס יוז הצעיר, המיועד לתפקיד בכיר בממשל) ודאי יהיה נגיש יותר מתמיד בהעברת תכנים וצורות עיצוב פלורליסטיות. הוסף לכך את התפוצה הטלויזיונית ללא תקדים – ואזי הגורם של הגלובליזציה מוציא את האירוע ואת השפעתו מגבולות ההיסטוריה האמריקאית אל רחבי העולם כולו.
נדמיין אפוא את תמונתו הסטריאוטיפית של המילטון במהופך: הפעם יהיה זה חדר רך, מאופיין בצבעוניות תוססת אך לא משולחת רסן (ובוודאי לא "המראה הזרוק"), דייריו נעים בין רהיטים נינוחים ונגישים, בחלל מטופח שמקרין קירבה, נעימות, ופתוח ליצירתיות.
עדיין כל כך אמריקאי ? ברור כי המהפכה הרגשית,ואולי אף הרגשנית, בבחירתו הפנטסטית של שחור לתפקיד הרם של נשיאות ארה"ב עדיין אין בה כל ערובה להיפוך ממשי בתפישה העיצובית, ברגע החזרה לשגרה ולטרדות הכלכליות. עם זאת זהו הרגע הגדול לכניסת האמנות לזירה: היא זאת שמחוללת את המהפכות ההיסטוריות בעיצוב הסביבתי והביתי, וברגע שגם הסכרים החברתיים נפרצו, נכונו לנו פריצות ענק בעיצוב עולם חדשני, אולי יותר אופטימי מן הרווח כיום.
