עיצוב - חג שבועות בפתח

כידוע, חג השבועות נקרא כך משום שסופרים עד שבעה שבועות (שבע שבתות) ממחרת הפסח,
כלומר החג חל לאחר ספירת 49 יום. הרקע החקלאי של החג - חג הקציר - מחזק את הזיקה למחזורי הצמיחה ולתקופת ההבשלה של פירות הקיץ. אכן, תיארוך התקופה מגביר את המודעות למחזור העונות המשקף סדר אובייקטיבי. ספירת שבעה שבועות יוצרת למעשה מספר משוכלל, שהוא ריבוע של שבע.
לרוב אנחנו אוהבים לספור.

הספירה והמיון יוצרים סדר בלוח הזמנים ומסמנים גבולות בחלוקת המקום.
מה לעיצוב ולספירה ?ממבט ראשון נראה שאין קשר ממשי בין שני התחומים. אך האם יכול האדריכל לזוז מילימטר אחד בלי לספור, למדוד, לכפול, ובעיקר להכפיל בריבוע, כדי לחשב את נתוני הנפח !
השטח והגובה הם אמות היסוד בכל אדריכלות, בין במרחב הציבורי ובין בחלל של עיצוב פנים.אף בבניין המעוצב בקווים רכים, מבנה העומק מושתת על חישובים המתימטיים המשמשים כאבן יסוד בתחזוקת השלד ובאיבזור. לדוגמה - המבנה הכיפתי (כיפה גיאודזית) מושתת על שילדה שעשוייה ממשושים מתוחים, על פי מבנהו הכימי של היהלום.[ Hexagon-wikipedia]
מן המסד עד הטפחות, מהחלון ועד הנישה המעוצבת - הכל מדוד בצורה הנדסית מדוייקת.

איך מתבטאת צורת המשושה בספירת השבע ? ששת קדקדי ההקסגון מסתעפים מן הנקודה שבמרכז, נקודת הבסיס, שהיא הנקודה השביעית. הנקודות סביב העיגול מתקבלות מן האלכסונים הנימתחים דרך הנקודה המרכזית כדי ליצור שש זויות בנות 120מעלות, דהיינו שש צלעות המתחברות ביניהן לכדי צורת ההקסגון. כידוע, תבנית המגן דוד היוצרת ששה קצוות חיצוניים (בקצה המשולשים הפנימיים) מושתתת על דימוי השושנה, כמקור השראה לכל אדריכלות המסתעפת ברדיוסים מתרחבים מן המרכז החוצה.

ספירת שבע השבתות נותנת בידינו הזדמנות להמיר את המספר המתמטי לצורה הנדסית. בדרך זו ניתןלהתנסות בסידור אחר של עיצוב פנים בעל שש צלעות אשר סובבות את המרכז. היציאה מהקופסה, מחדר בעל ארבע פינות, אל צורות הנדסיות אחרות, כגון המבנה המשושה (ההקסגון) מעניקה הרגשת רחבות שחובקת את הנוכחים במעין מעגל מקיף.
חלון או אשנב שמעוצבים במבנה המשושה יכולים להוות שקערורית מעניינת מבחינה אסתטית, בייחוד אם ייקבעו בקיר מרוחק ,
כגון בקצה המסדרון, בקיר צדדי, או במעבר בין המפלסים. שולחן בעל שש זוויות שממוקם בסלון יתאים לבית שנוהג לארח. המשטח המחולק מתוך התייחסות שווה למוזמנים, הוא בבחינת וריאציה לעקרון 'השולחן העגול'.

המגש המרכזי למשל פונה בצורה זו לכל העברים, וזה גם האפקט של אגרטל ולחילופין נר או גוף תאורה המונח במרכז השולחן. השימוש בהקסגון נפוץ ביחידות נפרדות כגון אמבטיה בעלת שש דפנות וכן אוהל איגלו לציוד מחנאות.
"הארכיטקטורה היא תפנית בתפישה, ולא מקצוע"- מדברי האדריכל המודרני לה קורבוזיה.בכיוון זה, אם אנו מרחיבים את תפישת החדר המרובע למחומש או משושה (הפנטאגון וההקסאגון), גם נפח הקיבול עולה ומעניק לנוכחים את ההרגשה שהם נימצאים במרחב יותר פתוח. אפקט הרוחב מתעצם במשושה, הודות למבנהו הסימטרי, היוצר נקודת מרכז ברורה. הזוית החדשה שממנה נצפה חלל הפנים מתייחסת אל המרחב כאל התגלמות הסדר. כיוון שמדובר בעיצוב שונה מהשגור, יש התחדשות במבט הרענן על הסדר, שמשרה נעימות של מי ששוהה בחלל המגורים. תאום היחס הנכון בין הבסיס לתיקרה, ובין שטח הריצפה לקירות הרב-ממדיים, נתון כמובן בידי המעצב.



לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים מענינים באתר הבית של קווים - http://www.cavim.co.il/
למאמרים נוספים על אמנים / זרמים ואמנות בלינק הבא

עיצוב מול הישרדות

עיצוב מול הישרדות

עם חידוש סדרות הריאליטי בטלוויזיה היינו עדים לתנועות מחאה מצד מייצגי "התכניות האיכותיות".למעשה התכנית 'הישרדות' אינה בת-תחרות עם עולם התרבות והאמנות אלא חומר גלם ליצירה האמנותית.

מאז ומתמיד האמנות במיטבה נועדה לחקות את המציאות, ובכלים שלה. כלי העיצוב הם שמעבירים את הערכים היקרים ללבם של קובעי הטעם. לעומת זאת ההפגנות עלולות לטשטש את הגבול בין מושא המחאה (זכייני ערוץ הטלוויזיה) לבין "האמנים השורדים" וליצור עימות מיותר בין "הנבחרים בעיני עצמם" לבין הטעם הציבורי המנצח.
דוגמה טובה להשפעה בדרך האמנותית הוא אנדי וורהול, צייר הצמרת של תנועת הפופ: ציוריו שמשכפלים קופסאות שימורים, שטרות ירוקים, ו"להבדיל" - את הפורטרט המשוכפל של מרלין מונרו, קבעו טעם חדש באמנות. מה שנחשב באמצע המאה ה-20 כפרובוקציה התקבל בסופו של ויכוח כמחאה אמנותית על השתלטות פס הייצור ועל המרכזיות המוגזמת של הכסף בחיינו. המסר עבר אם כך דרך הכלים האמנותיים, ובו זמנית הוריד את האמנות ממגדל השן המתנשא אל חומרי הסביבה הקרובה והמובנת.

מה מספרת לנו הפופולאריות הרבה של סדרות הריאליטי ?נראה שהעולם צמא לסגנון הריאליסטי, שהלך ונדחק בפני האמנות 'המתוחכמת', לרוב בלתי מובנת, ובסופו של חשבון צורה שמיצתה את עצמה. נראה שצו השעה הוא להוציא את פיקאסו לחופשה לטובת הפלישה של חומרי החיים הפשוטים, המוחשיים, הנראים לעין, בשפה המובנת לכל, ובעיקר בלא התנשאות.
הקהל מתעניין במראה העצמית שמשקפת את המציאות 'כפי שהיא', בלי כחל ושרק, מאפייניו הטיפוסיים של הסגנון הריאליסטי.
במקביל, המצב האקטואלי קורא להכרה בסיסית של האמנות המודעת לעצמה ולמטרותיה. שאלה זו העסיקה מחזאים, משוררים ונציגי האמנות הפלאסטית לכל אורך המאה הקודמת, החל במאגריט לכלה באשר. המחזאי הרולד פינטר,זכיין הנובל לשנת 2005, (שנפטר השבוע) לגלג, באמצעות תיאטרון האבסורד, על מוסכמות תקשורת וכללי כתיבה שאבד עליהן הכלח. כך במקומותינו גם חנוך לוין, שם לצחוק את כל הפרות הקדושות בחיינו התרבותיים והמוסריים.

אולי הגיע הרגע להחזיר לריאליזם את מעמדו המבוקש. לעצב עם פחות תחכום ויותר ממשות, 'בגובה העיניים', ביחסי גדלים שהאדם הסכין להם, כמו בתכניות הריאליטי. לשם כך אין צורך בהכרח להתחרות עם המצלמה. לאחר הניסיון הבלתי- ריאליסטי בעליל להציב אטב ענקי באמצע כיכר או להעמיד שולחן על רגל אחת בחלל המגורים, מוצע בפני המעצב האתגר למצוא את הסגנון הפשוט, הבלתי מעושה - ובכל זאת לשקוד על הטעם האמנותי של המכלול. פיזור מראות על קירות חלל המגורים, או עיצוב החלל, המחיצות והקירות בחומרים שקופים יכול לספק את כמיהתנו לנראות הריאלית של שטף החיים הטבעי.

האתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il/

עיצוב פנים - המילה האחרונה

עיצוב פנים - המלה האחרונה
לאן מועדות פנינו, בשאלת עיצוב הפנים ?
כל מה (ומי) שהיה 'המלה האחרונה' במאה העשרים הפך מיידית למלה שלפניה:
אופנת ה'חדש',
ה'מהפכני',
ה'מזעזע',
האלמנט ש'עוד לא נראה כמותו' היא המאפיין המובהק ביותר של האסתטיקה הפוסט-מודרנית.
הנסיון המפורסם של דושאן, שהציג אסלה במוזיאון כהתרסה אמנותית על כל מה שהיה מקובל לפניו, כבר הפך בנאלי.
החדשנות רודפת כל נסיון ליצור מוצג אסתטי (בתחום האמנות) או תוצר אסתטי (בתחום העיצוב המעשי).
יהיה אשר יהיה טעמנו האישי וההרגלי, ההפרייה לדמיון האסתטי מוכחת ומיושמת בשטח.


דוגמה מצוינת לכך נמצא בסגנונות העיצוב הנסייניים של ה"באו האוס",
שמוריו טיפחו חשיבה עיצובית שתגרום לשינוי פני העולם. למשל עירוב חומרים, כמו גם שילוב האיכות האמנותית עם האיכות הסביבתית, הם חלק מההתמודדות של מובילי העיצוב הפוסט מודרני, במובן השיטתי.

הקצב המתחלף של הסגנונות מנסה להדביק את הקצב המהיר של המהפכות הטכנולוגיות - ומצד שני הגישה הנסיינית של בתי הספר לעיצוב - מקדימה את פעולות השטח כשהיא מציעה אתגר מפרה.
כל פריט חדש בבית יעורר הפתעה לחושים, להרגלים ולאוירה.
אך להיתלות ברכישה ולו גםשל מותגים בעלי איכות מוכחת,
לא ימלא את תחושת ההתרעננות לאורך זמן.
ההסתגלות לרמהמשודרגת ככל שתהיה, היא מהירה מאוד.
עדיף להשקיע בעיצוב שלם של מתחם המגורים (בידי מעצב מקצועי או בגישה מקצועית עצמאית) שיבטיח סביבת חיים נושמת, שמתכתבת עם יכולת הקליטה של שוכני הבית. בין ההרגשה האינטימית, של חדר השינה, למשל, לבין הפתיחות המשוחררת, שבוחלת בשיטת החדרים המיושנת של 'קופסאות' ריבועיות יש מרחב עצום לדמיון ולביצוע : החל במחיצות מודולאריות, או ריהוט מודולארי, ועד למפלסים בגבהים ובצורות מעניינות, שמחלקים אך לא אוטמים את חללי הפנים. הסיסמה של מורי הבאו-האוס
(שאימצנו לשם הדגמה עיקבית)
'לצאת אל מחוץ לריבוע', כשלעצמה נותנת בידינו את המפתח לשילוב הנכון בין עמודי התווך הבסיסיים של הבית (הריצפה והטפחות) לבין השלוחות הפנימיות
(החדרים, המעברים, המעקות ומסגרת התיקרה).
היציאה מחוץ לריבוע מתממשת למשל בהדבקות סינתטיות על קירות יציבים:
הקלילות והארעיות של ה'טלאים' הזרים מבטלת את הכבדות שמשרה מבנה הקיר המאסיבי.
האלמנטים המצורפים-יחד משוחחים זה עם זה ואין האחד משתלט על האחר.
רהיט או חפץ שרצה לכפות את נוכחותו על החלל, כגון ארון או שולחן אוכל, ראוי שיעוצב בצורה מרסנת,
עם רמז לפריצת גבולות :
מדפים מעוגלים בסמיכות למדפים בצורות סימטריות שונות-זוית יכולים גם הם לשוחח אלה עם אלה בתמיכת משחק צבעים או משחק מוטיבים הנרמז בתוך המכלול. שולחן 'מתכנס'שלא-לצורך-חסכוני,
הנפרש דרך-קבע לכל ארבעת מדפיו,
יכול להוות מעין קריצת עין קלה להרגלנו לחסוך מקום בכל מחיר,
על חשבון החלל האסתטי שבו אנו נעים. דוגמה מאלפת לתפישה חדשנית מסוג זה בתום העיצוב הפנימי מספק לנו האמן ג'וזף אלברס, ממכונני העיצוב החדיש: אחת מעבודותיו מגלמת את השולחן הנפרש בגדלים הולכים ופוחתים - set of four stacking tables ובצבעי תכלת, כתום, אדון וכחול, צבע לכל מדף. עבודה אחרתמציגה מסגרת (אולי חלון) המשובצת בקבוצות ריבועים שוני צבע, ועשויים מחומרי זכוכית, עץ, ומתכת - glass
, wire, metal and paint in a wooden frame
החשיבה העיצובית המקיפה יכולה בדרך זו לשדרג את חלל המחייה לרמה דינאמית
גם ללא הצבת פסל קינטי בסביבה הפנימית. עם פינות ישיבה בזויות הפתוחות לצורות אופקיות ואנכיות בסביבתן, ועם התאורה המתאימה
(התחשבות בתנועת האור מהחלונות ולחילופין בגופי תאורה ברי-עמעום והגברה) -
מרחב החדר כולו הופך לקינטי.


www.cavim.co.il

עיצוב חלק א'

עיצוב חלק א': שפת העיצוב
כשם שהתרגלנו לביטוי 'שפת הגוף' או 'שפת הצלילים', כך ניתן לדבר על שפת העיצוב, ושפת החומרים שאיתם הנוף יעוצב. הכוונה למערכת סימנים שנושאת משמעות מוצפנת ואשר ניתן לפענח אותה בצד הקולט. בהקשר של מערכת סימנים מסוג זה אפשר לכלול את האסתטיקה של הגנים, של האדריכלות, של מבנה הגשרים ואף מערך כבישים, במידה שהושקעה בהם תפישה מרחבית מודעת.

במעגל הרחב נהגו להגדיר סגנונות עיצוב בכינויים לאומיים, ששיקפו במידה מסויימת הבדלים מנטאליים. למשל ההבדלה בין הגינון האנגלי, לעומת הגינון הצרפתי, כפי שכונו במאה ה-18 גני פונטן-בלו (בעלי לוק טבעי, כביכול) לעומת גני ורסאי ('המסופרים') סביב ארמנות המלכים.

מעניין למה מתכוונים ב'גן פרסי' או בוסתן ספרדי (המאופיין בפאטיו, כלומר בחצר הפולשת אל תוך מיתחם הבית). ייתכן שמוטיבים מזרחיים, כגון תבנית חוזרת בערוגות, קישוטים וסילסולים דימיוניים ובעיקר אורח החיים הנהנתני - משתקפים בבחירה החיצונית של שלוחות הבית.

מאפייני עיצוב חלים באותה מידה על הגן היפני. הדגם הנפוץ עשוי מסידור מחושב של חלוקי אבנים בגדלים שונים על משטח נקי (שמשדר טוהרֱ!), ותכופות בלי זכר לעלה ירוק. הסידור המוקפד מקרין רוגע אסתטי, דיוק אמנותי, ובזאת הוא ממלא את הצורך האנושי בפינה "ללא אינטרס תועלתני" אלא כמזון לנשמה...
רבים הגדירו את מעשה האמנות כ"תוצר אסתטי שאין לו תכלית מעשית".

בכך הוא משקף את מותר האדם כיסוד של 'שאר רוח', של הנאה, שהם מעל ומעבר לדאגה הבסיסית למזון ולקיום. אם סביבת המגורים מושקעת בכיוון האסתטי, אנו זוכים להרחבת הדעת, לרענון המבט, לתוסף אנרגטי שיונק מן הדמיון ומחצין את רשמינו המזוקקים ביותר.

איך מתרחשת העברת הרשמים האסתטיים מן המעצב אל הקולט, אל הצרכן, אל הדייר ? ואיפה רשומים הכללים,

או הצפנים, להבנת הכוונה (כלומר השפה) של העיצוב? אולי מוחנו ערוך לקליטת שפת סימנים נוספת,

בלתי מילולית ?
אכן, התשובה פשוטה. כשם שיכולתנו לקלוט שפת דיבור כלולה בכישורינו המולדים, כך ייתכן שהרשת האסתטית מובנית במוח האנושי כחלק אינטגראלי של הפונקציות הדרושות לקיום נאות. הפונקציה האסתטית תענה אם כך על צורך טבעי, ורשת הקישורים תקבל את הגירוי המתאים לתגובה של הנאה. במקביל לשפה רגילה, גם שפת העיצוב מתעדכנת ומתחדשת מידי דור. גם היא עוברת שינויים ומהפכים בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות ולתפישת העולם המתקדמת. הדוגמה לפיתוח שפת עיצוב עכשוית תהיה כמובן 'לחשוב ירוק'.

אחד על אחד - פגישת "הנחיה אישית בקווים"