שפת העיצוב ב`
שפת העיצוב היא רב-ממדית במידה שלא תיאמן! כיום עומדת לרשות המעצב, האדריכל, האמן, יכולת טכנולוגית מתקדמת ונסיון הסטורי המרחיבים את הבחירה עד אין גבול. הכל נעשה לגיטימי – פעלולי צילום, ערוב בין טכנולוגית האור לבין הפקות צליליות, שילוב מתכות ומכונות בתוך המרחב העיצובי. התנועה לכיוון המיחזור עשויה אף להוזיל את ההפקה בצורה משמעותית, באופן בלתי תלוי במשאבים כלכליים, יחסית לעבר.
הדיאלוג בין המעצב לנמעניו
המעצב עובד מול קהל צרכנים מתוחכם מבעבר, ואשר עשוי לפתח ציפיות לעיצוב חדיש, המודע לרוח התקופה. על הקוד הזה מתפתחת שפה שמדברת באמצעות סוג החומרים, גודלם (או הגדלתם, באמצעי השיכפול המודרניים), יחסי המרחק ביניהם, יחסי תנועה וחלל.
המעצב הסביבתי הידוע קריסטו מדבר באמצעות הנופים עצמם. הכיסוי המאסיבי של רכס הרים ביריעת בד עצומה, מנכס את הנוף הטבעי לתוך מסגרת `אנושית` מוגדרת, שמצהירה על תוכן. למשל :
1.האדם הוא השולט בבריאה, ונופיה מהווים חומר גלם ליצירה האנושית, כצעצועים וקוביות בידיו של ילד. בעידן החלל אין זו התנשאות אלא אקט של הכרה ביכולותיו המתעצמות של האדם.
2. ייתכן שאותו מעצב/אמן הביע את הצורך להגן על הטבע מפגעי הקדמה ו`לכסות` אותו עד יעבור זעם…
3.דווקא סימון הגודל העצום של איתני הטבע על ידי שמיכה, עשוי להזכיר לנו כי דבר אינו חסין
ולא נצחי, בכניסה לעידן הגרעיני, אפילו לא כדור הארץ! כך אפשר לפרש גם את כיסוי הגשרים או גורדי השחקים ביריעת ענק, האומרת שהגודל יכול להטעות, שהזמניות ולא הנצחיות מאפיינת את הבנייה המדהימה לגובה, ושנחוץ יסוד מרכך באותו המקום שמקרין כביכול עוצמה וחוסן.
כמה התרחקנו מהפגנות הגודל ששררו בתרבות המעצמות, החל ברומא שהגדילה לממדים `אלוהיים` את פסלי הקיסרים ועד לפסלי הענק שפיארו את מנהיגי הקומוניזם, ונותצו בין-רגע בידי ההמון המשוחרר.
הסגנון של קריסטו נוטל חלק בדיאלוג - דרך המדיום הפלאסטי - שמתנהל בין מובילי העיצוב המודרני.
מה תהיה האנטיתזה לעיצוב המונומנטאלי של קריסטו ? האם גיוס הטכנולוגיה להקטנה חזותית
(כדוגמת עבודותיהם של קנדינסקי או פול קליי) נותן מענה הולם יותר לכיסופים האישיים והנפשיים של האדם בן ימינו ? ני האמנים נמנו על צוות המורים במרכז האדריכלי של הבאו-האוס, שעודד השפעות גומלין בין האמנות לסביבה שבתוכה היא פועלת.
קנדינסקי הביע יחס חיובי לטכנולוגיה ולמשחקי האור. למשל בציור "כמה מעגלים" מיוצג היקום בכדורי אור קטנטנים מתוך פרספקטיבה ידידותית ולא מנוכרת: האדם מקרין מאורו הפנימי על החלל החיצוני.
פול קליי, שעורר מחלוקת באסכולת הבאו-האוס, מצייר "מכונה מצייצת" של סידרת-ציפורים-על-חוט-חשמל המונעת בידית מיכאנית. הקו הדקיק שממנו בנויות הצפורים המלאכותיות יוצר תחושה של עמידה רופפת האופיינית לצורות המקטינות והילדותיות של קליי (מיגדל קטן, סוסון מעופף, על רקע מנוגד של צורות גיאומטריות נקיות). הבחירה בדמיון הילדותי התמים מביעה מחאה היתולית על נזקי הטכנולוגיה.
www.cavim.co.il
שפת העיצוב היא רב-ממדית במידה שלא תיאמן! כיום עומדת לרשות המעצב, האדריכל, האמן, יכולת טכנולוגית מתקדמת ונסיון הסטורי המרחיבים את הבחירה עד אין גבול. הכל נעשה לגיטימי – פעלולי צילום, ערוב בין טכנולוגית האור לבין הפקות צליליות, שילוב מתכות ומכונות בתוך המרחב העיצובי. התנועה לכיוון המיחזור עשויה אף להוזיל את ההפקה בצורה משמעותית, באופן בלתי תלוי במשאבים כלכליים, יחסית לעבר.
הדיאלוג בין המעצב לנמעניו
המעצב עובד מול קהל צרכנים מתוחכם מבעבר, ואשר עשוי לפתח ציפיות לעיצוב חדיש, המודע לרוח התקופה. על הקוד הזה מתפתחת שפה שמדברת באמצעות סוג החומרים, גודלם (או הגדלתם, באמצעי השיכפול המודרניים), יחסי המרחק ביניהם, יחסי תנועה וחלל.
המעצב הסביבתי הידוע קריסטו מדבר באמצעות הנופים עצמם. הכיסוי המאסיבי של רכס הרים ביריעת בד עצומה, מנכס את הנוף הטבעי לתוך מסגרת `אנושית` מוגדרת, שמצהירה על תוכן. למשל :
1.האדם הוא השולט בבריאה, ונופיה מהווים חומר גלם ליצירה האנושית, כצעצועים וקוביות בידיו של ילד. בעידן החלל אין זו התנשאות אלא אקט של הכרה ביכולותיו המתעצמות של האדם.
2. ייתכן שאותו מעצב/אמן הביע את הצורך להגן על הטבע מפגעי הקדמה ו`לכסות` אותו עד יעבור זעם…
3.דווקא סימון הגודל העצום של איתני הטבע על ידי שמיכה, עשוי להזכיר לנו כי דבר אינו חסין
ולא נצחי, בכניסה לעידן הגרעיני, אפילו לא כדור הארץ! כך אפשר לפרש גם את כיסוי הגשרים או גורדי השחקים ביריעת ענק, האומרת שהגודל יכול להטעות, שהזמניות ולא הנצחיות מאפיינת את הבנייה המדהימה לגובה, ושנחוץ יסוד מרכך באותו המקום שמקרין כביכול עוצמה וחוסן.
כמה התרחקנו מהפגנות הגודל ששררו בתרבות המעצמות, החל ברומא שהגדילה לממדים `אלוהיים` את פסלי הקיסרים ועד לפסלי הענק שפיארו את מנהיגי הקומוניזם, ונותצו בין-רגע בידי ההמון המשוחרר.
הסגנון של קריסטו נוטל חלק בדיאלוג - דרך המדיום הפלאסטי - שמתנהל בין מובילי העיצוב המודרני.
מה תהיה האנטיתזה לעיצוב המונומנטאלי של קריסטו ? האם גיוס הטכנולוגיה להקטנה חזותית
(כדוגמת עבודותיהם של קנדינסקי או פול קליי) נותן מענה הולם יותר לכיסופים האישיים והנפשיים של האדם בן ימינו ? ני האמנים נמנו על צוות המורים במרכז האדריכלי של הבאו-האוס, שעודד השפעות גומלין בין האמנות לסביבה שבתוכה היא פועלת.
קנדינסקי הביע יחס חיובי לטכנולוגיה ולמשחקי האור. למשל בציור "כמה מעגלים" מיוצג היקום בכדורי אור קטנטנים מתוך פרספקטיבה ידידותית ולא מנוכרת: האדם מקרין מאורו הפנימי על החלל החיצוני.
פול קליי, שעורר מחלוקת באסכולת הבאו-האוס, מצייר "מכונה מצייצת" של סידרת-ציפורים-על-חוט-חשמל המונעת בידית מיכאנית. הקו הדקיק שממנו בנויות הצפורים המלאכותיות יוצר תחושה של עמידה רופפת האופיינית לצורות המקטינות והילדותיות של קליי (מיגדל קטן, סוסון מעופף, על רקע מנוגד של צורות גיאומטריות נקיות). הבחירה בדמיון הילדותי התמים מביעה מחאה היתולית על נזקי הטכנולוגיה.
www.cavim.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה