עיצוב פנים תנאי קבלה לאוניברסיטאות בחו"ל

עיצוב פנים- תנאי קבלה לאוניברסיטאות בחו''ל

לימודי עיצוב פנים בחו''ל מאפשרים לסטודנט הרוצה להתמחות בעיצוב פנים ללמוד ממיטב אנשי המקצוע המיומנים בתחום בחו''ל, יחד עם הזדמנות להכיר את המורשת התרבותית המקומית בארץ בה בחר ללמוד. תכניות הלימודים כוללות לימודי עיצוב מעשיים ותיאורטיים בעיצוב ובאמנות. במאמר זה נביא בפניכם את תנאי הקבלה ללימודי עיצוב פנים במספר ארצות נבחרות.

לימודי עיצוב פנים באיטליה
בתי הספר ללימודי תעודה באיטליה מציעים קורסים בנושאים שונים של לימודי עיצוב פנים לתחומיו. משך הלימודים בין שלוש לשש שנים בהתאם למסלול הלימודים הנבחר. שפת הלימוד היא איטלקית. בין בתי הספר הידועים יותר הם: Istituto Marangoni אשר יש לו סניפים במילאנו, לונדון ופריז ו- IED Istituto Europeo di Design. שמרכזיו נמצאים במילאנו, רומא, טורינו, ונציה, מדריד, ברצלונה וסאן פאולו.
דרישות הקבלה לאוניברסיטה ציבורית ללימוד עיצוב פנים באיטליה הן בשלב ראשון: תעודת בגרות מלאה ומבחן פסיכומטרי (דרישה של מדינת ישראל, לא של איטליה).

בשלב שני: 1. מבחן ידע באיטלקית במתכונת של ראיון אישי באוניברסיטה. 2. מבחני קבלה מקצועיים הנקראים ESAME DI AMMISSIONE, שעבור לימודי עיצוב פנים כוללים את הנושאים הבאים: מתמטיקה, פיזיקה ברמה של 4-5 יחידות ותולדות האמנות ברמה של 3 יחידות במתכונת של מבחנים אמריקאים. כ-10 ימים לאחר ביצוע המבחן מתקבלות התשובות מהאוניברסיטאות.

עבור לימודי עיצוב פנים המשולבים באמנות מעשית יש לעבור גם מבחנים מעשיים בהתאם לתחום הלימודים המבוקש (למשל עיצוב תעשייתי, עיצוב אופנה ועיצוב תפאורה). מבחני השלב השני נערכים באיטליה בחודש ספטמבר באוניברסיטה אליה נרשמים. דרישות הקבלה בבית ספר פרטי באיטליה ללימודי עיצוב פנים:
בגרות מלאה, מבחן ידע באיטלקית (ניתן ללמוד גם באנגלית, ספרדית, פורטוגזית). אין צורך בתיקי עבודות אלא אם מנסים להתקבל לשנים מתקדמות.

לימודי עיצוב פנים בבריטניה
תהליך הרישום ללימודים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בבריטניה נעשה דרך מערכת UCAS ((Universities & Colleges Admissions Service שהינו הארגון המרכזי המטפל בכל הבקשות ללימודים לתארים ראשונים באוניברסיטאות וקולג'ים בבריטניה.
תנאי קבלה כלליים במוסדות להשכלה גבוהה בהם נערכים גם לימודי עיצוב פנים הם תעודת בגרות מלאה ומבחני 6 IELTS או 540 TOEFL.
עבור לימודי עיצוב פנים ולימודי אומנות ישנן שתי אפשרויות רישום ללימודים:
מסלול א'- הרישום נעשה בין ספטמבר לינואר ומסלול ב'- הרישום נעשה בין ינואר למרץ.
הרשמה מאוחרת תימשך עד יוני וכל בקשה נשקלת על בסיס מקום פנוי. לאחר הגשת הבקשה להירשם ללימודי עיצוב פנים, הטפסים מועברים למוסדות הרלוונטיים והמועמדים מוזמנים להגיע לראיון אישי. יש לבדוק מראש עם המוסד הרלוונטי לגבי אופן והנחיות הגשת תיקי עבודות. בלונדון קיים סניף של Istituto Marangoni האיטלקי.

לימודי עיצוב פנים בספרד
בספרד מצוי אחד מרכז של אחד מבתי הספר הידועים ביותר ללימודי עיצוב,ה- IED Istituto Europeo di Design. לימודי עיצוב ב-IED מציעים מסלולים בעיצוב פנים ועיצוב תעשייתי וכן עיצוב רהיטים, מכוניות וגנים. תנאי הקבלה דומים לתנאי הקבלה הנדרשים באיטליה.

לימודי עיצוב פנים בקנדה
בקנדה כל אוניברסיטה קובעת את תנאי הקבלה שלה. השנה האקדמית מתחילה בספטמבר ומסתיימת במאי. ניתן לבחור באיזה מוסד ללמוד עפ''י השפה הנלמדת בו - אנגלית או צרפתית, ואין דרישה מן הסטודנט לשלוט בשתי השפות על מנת ללמוד באוניברסיטה בקנדה. לימודי עיצוב לתואר ראשון נמשכים 4 שנים.

http://www.cavim.co.il/Michlala.asp

תקרה בשיקול העיצובי

תיקרה -
האם חושבים, כשקונים בית, על צורת התקרה ?-לא יותר מדי.
התקרה בפונקציה של החזקת השנדלייר - זוכה ליותר תשומת לב. ואם היא זקוקה לאיטום, היא פתאום במרכז.
בלי משים עברנו לחלל מגורים פחוס, 'חסכוני', בכפוף למטרים המעוקבים שאושרו למבנה. (לעומת מצב המגורים הקודם שבו התקרה הגבוהה הייתה BUILT-IN בתפישה המרחבית של הבית.
לכך יש כמה גורמים, מחוץ למעורבותו של הדייר.
כאשר העולם היה כפוף לרעיון ש"יש משהו למעלה", גדול מהמציאות האנושית, רגיל היה האדם לחוש את החלל שמעל ראשו כבעל משמעות, אפילו פיזית. לא במקרה תקרות הכנסיות והמקדשים, הפכו לשם דבר ועוצבו כיצירות אמנות מונומנטאליות: כל הנכנס למתחם
מתמלא בתחושת ההוד של המקום אך מרגיש קטן ומבוטל. התקרה של מיכאל אנג'לו או רפאל מייצגת את השמיים (עם כל 'ערכת' המלאכים והדמויות שטופות האור). אכן, עיצוב התקרה כאמנות בפני עצמה, השפיע גם על תפישת המגורים הפרטית.

בעולם המודרני עדיין אין הכרח שהתקרה תצטמצם ליסוד פונקציונאלי בלבד. גם אם אינה נתמכת בעמודים ובקשתות המסורתיות, יש ביכולת הטכנולוגית להניב מבנה תקרה מרשים, אסתטי, ותואם אוירה, כחלק מן הקיימות בכל חלל המגורים הפנימי. הבחירה בקווים גיאומטריים
נקיים בשילוב קורות עץ התומכות במשטח ההפרדה העליון, יכולה להפעיל את הדמיון היצירתי
למרות עקרון הפשטות שביסוד העיצוב. רמזים לאור ולגובה (למשל שיבוץ זכוכית עבה בפינות העליונות), משחקי פסים צבעוניים (במוטיבים שמשתקפים בקירות החדר או בריהוט), ויחסי גומלין בין קווים אנכיים ואופקיים – כל אלה מחזירים לחופת התקרה את ההוד הראוי.

הדילמה שעולה אל פני השטח מתעוררת בכל עוזה בנקודה זו. האם קרוי אמנותי חייב להתנגש
בפתרונות טכנולוגיים ששייכים לתחום התיעוש גרידא, או שניתן לשלב בין שתי המגמות?
הנגישות לאמצעים טכנולוגיים עלולה לדחוק לשוליים את הגישה האמנותית, כהתערבות מיותרת בעבודת המהנדס שכבר שקל את נתוני הגובה הנחוצים להנמכה של התקרה, כולל
ההיבט הבטיחותי. המהנדס בוחר בין הבטון, האלומיניום והעץ וכן בין חומרי החיזוק למיניהם, בהתחשב במידת קשיותם, גמישותם וכמובן עמידותם בלחץ התקרה. האם המעצב-האמן נותר אם כך בגדר יועץ משני, שרעיונותיו נלקחים בחשבון, אך לא קובעים את התוצאה?
ולחילופין – האם המעצב תלוי לחלוטין בייעוץ מצד המומחה הטכנולוגי? הגישה הפשרנית מחזירה אותנו מהר מאוד לאותה גישה עסקית ו'חסכונית' שהנמיכה את מפלס התקרה, כמאפיין
עגום של המגורים המודרניים.
למעשה חידוד הבעיה יכול להוות אתגר יצירתי ממדרגה ראשונה. עבודותיו של נרבי (מן האסכולה הבין-לאומית) השיגו, דרך פתרונות גיאומטריים מרשימים, מבני תקרות אפילו מחומר קל כאלומינים (למרחבי ענק כאצטדיונים או סככת מטוסים), ששילדם נתמך בתשתית מוגמרת של קשתות היצוקות בקרקע. על אחת כמה וכמה ניתן, בעיצוב המגורים הפרטיים, למצוא פתרונות אסתטיים מרתקים, כשהקדמה הטכנולוגית עומדת לרשות המעצב בכל הדרה. ההתרשמות העולמית מעבודותיהם של מעצבי צמרת (רייט, פרנק סוטו) אין פרושה פולחן האמן, אלא היא מתפקדת כמקור השפעה נגיש לדרישות העיצוב הפרטיות

החלון בשיקול העיצובי

החלון הוא החלק הרגיש ביותר בעיצוב הפנים.
הוא נמצא על קו התפר בין המבט החוצה לבין המתחם הפנימי; הוא שייך לנוף הנשקף ממנו, והממוסגר על ידו, אך בעיקר שייך לקיר החדר שבתוכו הוא מובנה. אכן, מקור המלה הוא 'חללון', חלל קטן.

אם כך, איך נתייחס לחלל הדו-ערכי הזה במכלול של מבנה הפנים ?
הצעד הראשון טמון בשאלה עצמה: אם מה שחשוב לי יותר מכל הוא המסגרת הביתית, הדגש בעיצוב יתחבר לעולם הקיימות הפרטי, כלומר בתאום עם מרכיבי החדר, בצבעים, בחומרים, בקווים הצורניים.

לעומת זאת, הקשר הרצוף עם החוץ, עם האויר, עם הנוף, משפיע על עיצוב החלון כקו גבול וכמעבר. למשל בסביבה 'כפרית', הקצאת אדן החלון לצמחייה דמויית גינה, תסמן אותו כתמרור הראשון במבט החוצה. על אותו עיקרון, כשהאופק הסביבתי מתוחכם ובנוי, גם החלון ישקף טכניקה המודרנית, למשל בשילוב אלומיניום, נחושת ופלקסיגלאס (כסגנון העיצוב של דונאלד ג'אד, בסידרה UNTITLED - "ללא כותרת").

אם נתמקד בצדו הפנימי של החלון, נראה כי יש כר נרחב לסימון שייכותו לחלל המגורים.
במצב זה נראה בחלון את פתח החדירה אל הבית. מן הזוית הזאת הוא יסורג באמצעי הגנה
החלון הוא החלק הרגיש ביותר בעיצוב הפנים. הוא נמצא על קו התפר בין המבט החוצה לבין המתחם הפנימי; הוא שייך לנוף הנשקף ממנו, והממוסגר על ידו, אך בעיקר שייך לקיר החדר שבתוכו הוא מובנה. אכן, מקור המלה הוא 'חללון', חלל קטן.

אם כך, איך נתייחס לחלל הדו-ערכי הזה במכלול של מבנה הפנים ?
הצעד הראשון טמון בשאלה עצמה: אם מה שחשוב לי יותר מכל הוא המסגרת הביתית, הדגש בעיצוב יתחבר לעולם הקיימות הפרטי, כלומר בתאום עם מרכיבי החדר, בצבעים, בחומרים, בקווים הצורניים.


לעומת זאת, הקשר הרצוף עם החוץ, עם האויר, עם הנוף, משפיע על עיצוב החלון כקו גבול וכמעבר.

למשל בסביבה 'כפרית', הקצאת אדן החלון לצמחייה דמויית גינה, תסמן אותו כתמרור הראשון במבט החוצה. על אותו עיקרון, כשהאופק הסביבתי מתוחכם ובנוי, גם החלון ישקף טכניקה המודרנית, למשל בשילוב אלומיניום, נחושת ופלקסיגלאס (כסגנון העיצוב של דונאלד ג'אד, בסידרה UNTITLED - "ללא כותרת").

אם נתמקד בצדו הפנימי של החלון, נראה כי יש כר נרחב לסימון שייכותו לחלל המגורים.
במצב זה נראה בחלון את פתח החדירה אל הבית. מן הזוית הזאת הוא יסורג באמצעי הגנה



www.cavim.co.il

ביקורת עבודות

מי חושב על מדרגות ?

מדרגות - חוץ או פנים ? איך היית מסווג את מרחב המדרגות,
במבדק פסיכומטרי כלשהו - כמרחב חוץ או כמרחב פנים ?
הדבר הראשון שיעלה על דעתנו יהיה למקם את המדרגות, או את גרמי-המדרגות,כאחת משלוחות החוץ.
עם או בלי מעקה,
בקבוצה של שלוש-ארבע או בשילדה רב-קומתית,
המדרגות משוייכות לחצר, למבואה,
לצד הפומבי הנעצר בכניסה הפרטית.
כה התרגלנו לתפוש את המדרגות כתחבולה תועלתית,
התומכת ב'יישור' הבדלי גובה, בייחוד בהווי העירוני המתפתח,
עד כי ערכן המוסף הודחק לחלוטין.


מהו ערך זה?
ראשית ,
ובפשטות,
המדרגות הן דו-ערכיות מלכתחילה.
אם לעלייה ואם לירידה,
הפעולות דורשות הפעלת שרירים מסוגים שונים זה מזה (ולמי יש זמן לשים לב לגוף, בתוך הבהילות להגיע).
הטיפוס משפיע על נשימת אויר בקצבים משתנים (בשלבי המפלס והגובה),
ובמקרה של גרם מדרגות חיצוני, על שינוי ברדיוס הנוף ואף בהרכב האויר.בנוסף לשינויים הפיזיים הניגרמים במרחב המדרגות,
יש בכוחן להשפיע על האוירה ועל מצבים נפשיים, במידה שעוצבו בהתאם.
המדרגות ממוקמות לרוב בסוגריים,
בין מקום X ליעד Y בעוד שהן תופסות מקום נכבד במהלך החיים היומיומיים ואף מעבר לכך.
המעבר עצמו הוא רגע ההתרעננות ,
חילוץ העצמות מפעולות השיגרה המקובעות בתוך מיתחם העבודה או הבית. הן מקום המפגש הספונטני עם דמויות חדשות, או עם שכנים ש'יצאו מקליפתם' גם הם.
הן גם מקום המפגש עם עצמנו, במצבים המתחלפים בין התנהלותנו הביתית לבין היציאה לעולם החוץ,
כמו האימרה הידועה בדבר ה'יציאה ברגל ימין' (ולחילופין - הכניסה).
משך הזמן של חילופי עולם הפנים ועולם החוץ מתרחב ומאפשר להחליף,
או לייצב הלך רוח כשם שמתייצב שיווי המשקל בצעדים המתרגלים לשינויים.


לא מקרה הוא כי בכיכרות העירוניות מתאספים בני הנוער על מדרגות הכיכר,
כמין יציע המשקיף על תהלוכת החיים החולפת. בצורה דומה מדרגות בית הספר מהוות את מקום הויעוד האמיתי לחברת הנוער, כניגוד משחרר לחלוקה הממדרת לכיתות שונות גיל או שונות אופי. האדריכל העירוני שמעצב את מדרגות הכיכר יכול להשפיע על ההווי הקרנאוואלי והשמח של העיר במרחב שמזמין פעילות תוססת.

עיצוב פנים - המילה האחרונה

עיצוב פנים - המלה האחרונה
לאן מועדות פנינו, בשאלת עיצוב הפנים ?
כל מה (ומי) שהיה 'המלה האחרונה' במאה העשרים הפך מיידית למלה שלפניה:
אופנת ה'חדש',
ה'מהפכני',
ה'מזעזע',
האלמנט ש'עוד לא נראה כמותו' היא המאפיין המובהק ביותר של האסתטיקה הפוסט-מודרנית.
הנסיון המפורסם של דושאן, שהציג אסלה במוזיאון כהתרסה אמנותית על כל מה שהיה מקובל לפניו, כבר הפך בנאלי.
החדשנות רודפת כל נסיון ליצור מוצג אסתטי (בתחום האמנות) או תוצר אסתטי (בתחום העיצוב המעשי).
יהיה אשר יהיה טעמנו האישי וההרגלי, ההפרייה לדמיון האסתטי מוכחת ומיושמת בשטח.


דוגמה מצוינת לכך נמצא בסגנונות העיצוב הנסייניים של ה"באו האוס",
שמוריו טיפחו חשיבה עיצובית שתגרום לשינוי פני העולם. למשל עירוב חומרים, כמו גם שילוב האיכות האמנותית עם האיכות הסביבתית, הם חלק מההתמודדות של מובילי העיצוב הפוסט מודרני, במובן השיטתי.

הקצב המתחלף של הסגנונות מנסה להדביק את הקצב המהיר של המהפכות הטכנולוגיות - ומצד שני הגישה הנסיינית של בתי הספר לעיצוב - מקדימה את פעולות השטח כשהיא מציעה אתגר מפרה.
כל פריט חדש בבית יעורר הפתעה לחושים, להרגלים ולאוירה.
אך להיתלות ברכישה ולו גםשל מותגים בעלי איכות מוכחת,
לא ימלא את תחושת ההתרעננות לאורך זמן.
ההסתגלות לרמהמשודרגת ככל שתהיה, היא מהירה מאוד.
עדיף להשקיע בעיצוב שלם של מתחם המגורים (בידי מעצב מקצועי או בגישה מקצועית עצמאית) שיבטיח סביבת חיים נושמת, שמתכתבת עם יכולת הקליטה של שוכני הבית. בין ההרגשה האינטימית, של חדר השינה, למשל, לבין הפתיחות המשוחררת, שבוחלת בשיטת החדרים המיושנת של 'קופסאות' ריבועיות יש מרחב עצום לדמיון ולביצוע : החל במחיצות מודולאריות, או ריהוט מודולארי, ועד למפלסים בגבהים ובצורות מעניינות, שמחלקים אך לא אוטמים את חללי הפנים. הסיסמה של מורי הבאו-האוס
(שאימצנו לשם הדגמה עיקבית)
'לצאת אל מחוץ לריבוע', כשלעצמה נותנת בידינו את המפתח לשילוב הנכון בין עמודי התווך הבסיסיים של הבית (הריצפה והטפחות) לבין השלוחות הפנימיות
(החדרים, המעברים, המעקות ומסגרת התיקרה).
היציאה מחוץ לריבוע מתממשת למשל בהדבקות סינתטיות על קירות יציבים:
הקלילות והארעיות של ה'טלאים' הזרים מבטלת את הכבדות שמשרה מבנה הקיר המאסיבי.
האלמנטים המצורפים-יחד משוחחים זה עם זה ואין האחד משתלט על האחר.
רהיט או חפץ שרצה לכפות את נוכחותו על החלל, כגון ארון או שולחן אוכל, ראוי שיעוצב בצורה מרסנת,
עם רמז לפריצת גבולות :
מדפים מעוגלים בסמיכות למדפים בצורות סימטריות שונות-זוית יכולים גם הם לשוחח אלה עם אלה בתמיכת משחק צבעים או משחק מוטיבים הנרמז בתוך המכלול. שולחן 'מתכנס'שלא-לצורך-חסכוני,
הנפרש דרך-קבע לכל ארבעת מדפיו,
יכול להוות מעין קריצת עין קלה להרגלנו לחסוך מקום בכל מחיר,
על חשבון החלל האסתטי שבו אנו נעים. דוגמה מאלפת לתפישה חדשנית מסוג זה בתום העיצוב הפנימי מספק לנו האמן ג'וזף אלברס, ממכונני העיצוב החדיש: אחת מעבודותיו מגלמת את השולחן הנפרש בגדלים הולכים ופוחתים - set of four stacking tables ובצבעי תכלת, כתום, אדון וכחול, צבע לכל מדף. עבודה אחרתמציגה מסגרת (אולי חלון) המשובצת בקבוצות ריבועים שוני צבע, ועשויים מחומרי זכוכית, עץ, ומתכת - glass
, wire, metal and paint in a wooden frame
החשיבה העיצובית המקיפה יכולה בדרך זו לשדרג את חלל המחייה לרמה דינאמית
גם ללא הצבת פסל קינטי בסביבה הפנימית. עם פינות ישיבה בזויות הפתוחות לצורות אופקיות ואנכיות בסביבתן, ועם התאורה המתאימה
(התחשבות בתנועת האור מהחלונות ולחילופין בגופי תאורה ברי-עמעום והגברה) -
מרחב החדר כולו הופך לקינטי.


www.cavim.co.il

עיצוב חלק ב'

שפת העיצוב ב`
שפת העיצוב היא רב-ממדית במידה שלא תיאמן! כיום עומדת לרשות המעצב, האדריכל, האמן, יכולת טכנולוגית מתקדמת ונסיון הסטורי המרחיבים את הבחירה עד אין גבול. הכל נעשה לגיטימי – פעלולי צילום, ערוב בין טכנולוגית האור לבין הפקות צליליות, שילוב מתכות ומכונות בתוך המרחב העיצובי. התנועה לכיוון המיחזור עשויה אף להוזיל את ההפקה בצורה משמעותית, באופן בלתי תלוי במשאבים כלכליים, יחסית לעבר.

הדיאלוג בין המעצב לנמעניו
המעצב עובד מול קהל צרכנים מתוחכם מבעבר, ואשר עשוי לפתח ציפיות לעיצוב חדיש, המודע לרוח התקופה. על הקוד הזה מתפתחת שפה שמדברת באמצעות סוג החומרים, גודלם (או הגדלתם, באמצעי השיכפול המודרניים), יחסי המרחק ביניהם, יחסי תנועה וחלל.
המעצב הסביבתי הידוע קריסטו מדבר באמצעות הנופים עצמם. הכיסוי המאסיבי של רכס הרים ביריעת בד עצומה, מנכס את הנוף הטבעי לתוך מסגרת `אנושית` מוגדרת, שמצהירה על תוכן. למשל :

1.האדם הוא השולט בבריאה, ונופיה מהווים חומר גלם ליצירה האנושית, כצעצועים וקוביות בידיו של ילד. בעידן החלל אין זו התנשאות אלא אקט של הכרה ביכולותיו המתעצמות של האדם.
2. ייתכן שאותו מעצב/אמן הביע את הצורך להגן על הטבע מפגעי הקדמה ו`לכסות` אותו עד יעבור זעם…
3.דווקא סימון הגודל העצום של איתני הטבע על ידי שמיכה, עשוי להזכיר לנו כי דבר אינו חסין
ולא נצחי, בכניסה לעידן הגרעיני, אפילו לא כדור הארץ! כך אפשר לפרש גם את כיסוי הגשרים או גורדי השחקים ביריעת ענק, האומרת שהגודל יכול להטעות, שהזמניות ולא הנצחיות מאפיינת את הבנייה המדהימה לגובה, ושנחוץ יסוד מרכך באותו המקום שמקרין כביכול עוצמה וחוסן.

כמה התרחקנו מהפגנות הגודל ששררו בתרבות המעצמות, החל ברומא שהגדילה לממדים `אלוהיים` את פסלי הקיסרים ועד לפסלי הענק שפיארו את מנהיגי הקומוניזם, ונותצו בין-רגע בידי ההמון המשוחרר.

הסגנון של קריסטו נוטל חלק בדיאלוג - דרך המדיום הפלאסטי - שמתנהל בין מובילי העיצוב המודרני.
מה תהיה האנטיתזה לעיצוב המונומנטאלי של קריסטו ? האם גיוס הטכנולוגיה להקטנה חזותית
(כדוגמת עבודותיהם של קנדינסקי או פול קליי) נותן מענה הולם יותר לכיסופים האישיים והנפשיים של האדם בן ימינו ? ני האמנים נמנו על צוות המורים במרכז האדריכלי של הבאו-האוס, שעודד השפעות גומלין בין האמנות לסביבה שבתוכה היא פועלת.

קנדינסקי הביע יחס חיובי לטכנולוגיה ולמשחקי האור. למשל בציור "כמה מעגלים" מיוצג היקום בכדורי אור קטנטנים מתוך פרספקטיבה ידידותית ולא מנוכרת: האדם מקרין מאורו הפנימי על החלל החיצוני.
פול קליי, שעורר מחלוקת באסכולת הבאו-האוס, מצייר "מכונה מצייצת" של סידרת-ציפורים-על-חוט-חשמל המונעת בידית מיכאנית. הקו הדקיק שממנו בנויות הצפורים המלאכותיות יוצר תחושה של עמידה רופפת האופיינית לצורות המקטינות והילדותיות של קליי (מיגדל קטן, סוסון מעופף, על רקע מנוגד של צורות גיאומטריות נקיות). הבחירה בדמיון הילדותי התמים מביעה מחאה היתולית על נזקי הטכנולוגיה.

www.cavim.co.il