איפה אני ?

איפה אני ?
האין זו השאלה המהותית ביותר בעיצוב הפנים החדיש ?
פעם הרגשנו 'בבית' גם כשקירות החדר קושטו בתמונות נוף. נוף רגוע, נוף קרוב, נוף אקזוטי - בכל מצב הנוף ייצג את החוץ, את ה'שם', שניבדל באופן חותך מן ה'כאן'. המנטאליות האנושית קיבלה כמובן מאליו הפרדה מגודרת זאת. ברם חומת ההפרדה קורסת כמו שקרסו חומות בהיסטוריה הקרובה: החל בחומת ברלין ו'מסך הברזל' הסובייטי ועד להפיכת הגבולות לסעיף רשמי בלבד באיחוד האירופי המשותף. ההפרדה היא יותר סידורית מאשר ממשית. אפילו החומה הסינית הגדולה מהווה אתר תיירותי יותר מאשר ממלאת אחר פונקציה הגנתית (פאתטית - מנקודת מבט מודרנית).

--------------------------------------------------------------------------------

האם המצב דומה בתחומי הגבולות הפרטיים ?
מן הזוית הזאת נבדוק ציור חדר צבעוני למדי של מאטיס, "הרמוניה באדום".דמות האשה היושבת לשולחן מתמזגת עם חלל החדר וצבעיו, וגם הגבולות בין החדר לנוף הנשקף מן החלון
מתפוגגים בשפעת הצבעים המתואמת, בלי לאבד את הקוים המגדירים כל פרט. נראה כי המראה שוקק החיים נובע באותה מידה מהבחירה בצבע חם ואקספרסיבי כמו מהדגשת המעבר הנוח בין האויר הפנימי לבין החיצוני.

--------------------------------------------------------------------------------

אותו אפקט של נשימה חופשית יכול לחול על חלל-פנים המעוצב כחדר רחב ידיים, עם מעברים
מאווררים בין מתחם למתחם. מדרגות פנימיות, המעוצבות כמיפלסים, עשויות להזכיר למי שנע בבית, שהוא עובר מסוג פעילות אחד (כגון הכנת הארוחה) לסוג פעילות אחר (למשל מנוחה או
ארוח) בלי שחסימה פיזית תעצור את גופו ותנועתו המתמשכת, ולו לרגע קט. המפלסים אף יכולים לשמש, באופן ספונטאני או מתוכנן מראש, למושב פונקציונלי ונוח, שיחליף את
כורסאות העור המסורתיות, המפגינות יוקרה וסמל למעמד כלכלי.

--------------------------------------------------------------------------------

אם נחפש את האפקט ההרמוני במודל עיצוב מתקדם, ניתן להתרשם מהסגנון הגיאומטרי של מונדריאן, אמן אסכולת 'דה-סטיל' שהניבה את הישגה האדריכלי המופתי ב'בית שרודר'. ממשיכו של מונדריאן -
ריטוולד יצר סדרת תרשימים של פנים
חדר,
חלון,
שולחן,
כורסה
שחוזרים בואראציות שונות על הקווים המאזנים בין גובה ושטח, בין עמוד אנכי (רגל, מיסעד) לבין משטח ביצוע (דיקט לכורסה או לשולחן).

--------------------------------------------------------------------------------

האמן העביר את הקונספציה של ניגודים בין קוים אופקיים ואנכיים אל הזויות המוצלחות של כורסה שניראית כהעתק (פיגורטיבי) מדויק של צורותיו הגיאומטריות המופשטות של מונדריאן ("כסא באדום, כחול, צהוב"). משחק החללים הריקים של הרהיט עם מסגרתו החומרית, הצבועה בצבעי יסוד, משרה תחושת קלילות נעימה, שמסתכמת באסתטיקה מינימליסטית, ללא מטענים מיותרים.
איפה אני ?
בכל מקום שבו אני מרגיש קיים,

קווים , למה ?

עיצוב חלל הפנים

עיצוב חלל הפנים / חלל

ברגיל כשחושבים על עיצוב פנים מתייחסים למרכיב הפיזי - הקיר, הרהיט, הצבע, הגדלים - וכן ליחסים ביניהם. הגישה החומרית חלה גם על התכנון של העיצוב. נדיר יותר לחשוב על עיצוב פנים במושגים של החלל הריק שנוצר מהסידור הפיזי.
ההתחשבות בחלל הריק היא בדרך כלל תכליתית בלבד ואילו גורם החלל כשלעצמו יצוץ,לרוב לצורך תיקון, רק במקרים של צרימה אינטואיטיבית לעין (או לתנועת הגוף, במנוחה או בפעילות).

ניקח לדוגמא פסל חלול של ארכיפנקו (קוביזם) המתאר שתי דמויות ארוכות

משולבות בריקוד:

החלל שביניהן הופך לחלל המרכזי – ובעצם החלל מהווה את עיקרו של המבנה! העין חודרת אל תוך החומר, כמו האור והאוויר שעוברים דרכו. והדמויות נראות כאילו 'הסתדרו' כדי לעצב את צורת החלל הרצויה.
הגישה העיצובית ששמה לה לנקודת המוצא את החלל, מכתיבה את אופים של יתר הפריטים כמסגרת של הצורה הריקה. כפי דבריו של ארכיפנקו:הגעתי למסקנה שהפיסול מתחיל במקום שבו החלל מוקף על ידי החומר"
(אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, יחידות 2,1 עמ' 155)
מה נרוויח מכך שהחלל יהווה את מרכז הקיימות בין הפריטים הפיזיים - צורתם, נפחם, מקומם, בהתאם לנדרש לחיי היומיום במתחם המעוצב ?

- פתיחות
- קלילות
- חופשיות
- השתקפות של עולמנו הפנימי
- תנועה הרמונית בין האוויר החיצוני לנשימה
חלל החדר יכול לתת ביטוי פלאסטי לעולם המורגש, הנחשב, המדומיין,
הכבול במסגרת הגופנית.
כמו בתחומי תרבות אחרים, גם בהתמקדות בחלל הריק, האמנות מקדימה ומבשרת חשיבה חדשה.

עבודותיו של ז'אק ליפשיץ מחזירות אותנו לקרקע כהשראה לעיצוב חלל הפנים.
בפסל "אישה עם גיטרה" יש יותר חלל מאשר אישה או גיטרה, אבל השילוב של צלליותיהן
יוצר נוכחות חזקה בקשתות שמתמזגות זו בזו בלי הפרדה. החלל כאן אינו שלילת החומר אלא הדגשתו, מזוית חדשה ומעניינת: המהות הנשית של הדמות. במלים אחרות, העירום לא זקוק להמחשה ריאליסטית של הגוף העירום אלא מסתפק בעיקרון של קוים גליים שמבטאים את הנשיות בצורה קולעת. היות שהפסל עשוי בזלת, הוא רחוק מלבטא מושג מופשט. האישה שרועה כשהברך שעונה בביטחון על כף הרגל, וכל כולה נוכחות. כמוה גם הגיטרה מוסיפה לנוכחות הרגשית, למרות שהיא רק נרמזת בשלושה פסים (מיתרים) בתוך חלל הבטן.

קל להשליך עקרונות אלה על ארכיטקטורת פנים, אם נשאר נאמנים לשילוב הצורני בין (למשל) מבנה הקירות, למה שביניהם. או בין הרהיטים, החלונות, המנורות, והחלל שביניהם. ניקח את דוגמת הקשתות - איזו אינטראקציה יכולה להיווצר בין חלון קשתי לכורסה מקומרת - אם החלל שביניהם לא קרוב מדי (שאז הוא נמחק ולא נוכח) או רחוק מדי (שאז החלל מאבד משמעות במכלול החזותי). דוגמה אחרת - משחק צורות בין קיר מעוגל לבין כיסא עם מסעד ארוך בעל פסים דקים.

המרווחים ביניהם מדגישים את הקונטרסט בין "החיבוק" של הקיר לבין הזקיפות המשוחררת של גב הכיסא. החלל יקבל נוכחות ברגע שהמוטיב הקונטרסטי יוכפל
במרכיבים נוספים של החדר - למשל תיקרה כפתית מול מעקה בעל כלונסאות מאווררות, או לחילופין - נברשת עשויה קווים גיאומטריים 'נקיים' מול אהילים מעוגלים (שמשרים רכות)
בפינות החדר. המקור לשיקולים מסוג זה צריך להתחיל בחלל הפנים, שממנו הם מקבלים תוקף עיצובי.

יש בכך אתגר נועז שפונה לכמה ממדים אסתטיים : הצורות, התאורה, הצבעים
מתעשרים בממד השלישי, הוא הנפח, שהוא בהגדרה המאפיין המובהק של החלל.

הגשה מסלול 9 - עיצוב פנים ואדריכלות

עיצוב חלק א'

עיצוב חלק א': שפת העיצוב
כשם שהתרגלנו לביטוי 'שפת הגוף' או 'שפת הצלילים', כך ניתן לדבר על שפת העיצוב, ושפת החומרים שאיתם הנוף יעוצב. הכוונה למערכת סימנים שנושאת משמעות מוצפנת ואשר ניתן לפענח אותה בצד הקולט. בהקשר של מערכת סימנים מסוג זה אפשר לכלול את האסתטיקה של הגנים, של האדריכלות, של מבנה הגשרים ואף מערך כבישים, במידה שהושקעה בהם תפישה מרחבית מודעת.

במעגל הרחב נהגו להגדיר סגנונות עיצוב בכינויים לאומיים, ששיקפו במידה מסויימת הבדלים מנטאליים. למשל ההבדלה בין הגינון האנגלי, לעומת הגינון הצרפתי, כפי שכונו במאה ה-18 גני פונטן-בלו (בעלי לוק טבעי, כביכול) לעומת גני ורסאי ('המסופרים') סביב ארמנות המלכים.

מעניין למה מתכוונים ב'גן פרסי' או בוסתן ספרדי (המאופיין בפאטיו, כלומר בחצר הפולשת אל תוך מיתחם הבית). ייתכן שמוטיבים מזרחיים, כגון תבנית חוזרת בערוגות, קישוטים וסילסולים דימיוניים ובעיקר אורח החיים הנהנתני - משתקפים בבחירה החיצונית של שלוחות הבית.

מאפייני עיצוב חלים באותה מידה על הגן היפני. הדגם הנפוץ עשוי מסידור מחושב של חלוקי אבנים בגדלים שונים על משטח נקי (שמשדר טוהרֱ!), ותכופות בלי זכר לעלה ירוק. הסידור המוקפד מקרין רוגע אסתטי, דיוק אמנותי, ובזאת הוא ממלא את הצורך האנושי בפינה "ללא אינטרס תועלתני" אלא כמזון לנשמה...
רבים הגדירו את מעשה האמנות כ"תוצר אסתטי שאין לו תכלית מעשית".

בכך הוא משקף את מותר האדם כיסוד של 'שאר רוח', של הנאה, שהם מעל ומעבר לדאגה הבסיסית למזון ולקיום. אם סביבת המגורים מושקעת בכיוון האסתטי, אנו זוכים להרחבת הדעת, לרענון המבט, לתוסף אנרגטי שיונק מן הדמיון ומחצין את רשמינו המזוקקים ביותר.

איך מתרחשת העברת הרשמים האסתטיים מן המעצב אל הקולט, אל הצרכן, אל הדייר ? ואיפה רשומים הכללים,

או הצפנים, להבנת הכוונה (כלומר השפה) של העיצוב? אולי מוחנו ערוך לקליטת שפת סימנים נוספת,

בלתי מילולית ?
אכן, התשובה פשוטה. כשם שיכולתנו לקלוט שפת דיבור כלולה בכישורינו המולדים, כך ייתכן שהרשת האסתטית מובנית במוח האנושי כחלק אינטגראלי של הפונקציות הדרושות לקיום נאות. הפונקציה האסתטית תענה אם כך על צורך טבעי, ורשת הקישורים תקבל את הגירוי המתאים לתגובה של הנאה. במקביל לשפה רגילה, גם שפת העיצוב מתעדכנת ומתחדשת מידי דור. גם היא עוברת שינויים ומהפכים בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות ולתפישת העולם המתקדמת. הדוגמה לפיתוח שפת עיצוב עכשוית תהיה כמובן 'לחשוב ירוק'.

אחד על אחד - פגישת "הנחיה אישית בקווים"

יום פתוח במכון קווים

יום פתוח בקווים -
הסטודיו ללימודי עיצוב פניםיום פתוח ביום שישי 06/06/08 בשעה 10:30 .במסגרת היום הפתוח תקבלו מידע על מסלולי הלימוד השונים לעיצוב פנים ואדריכלות, תכני הלימוד ותנאי הקבלה. נשמח לראותכם! פגישות יעוץ אישיות מתקיימות במהלך השבוע לתיאום מועד לפגישה התקשרו לסטודיו: 1-700-50-50-76