עיצוב פנים - בית ספר ידידותי

העיצוב ואופנותיו יכולים למלא תפקיד חינוכי ממדרגה ראשונה.לכל אורך ההסטוריה ניתן להבחין בזיקה בין תפישת העולם לבין אדריכלות. בתחום החינוך, מבנה המוסד של בית הספר, ובייחוד המראה של כיתת הלימוד, משקפים את הקו המנחה בשיטות החינוך המועדפות. אם לאורך מאות שנים נהגו באירופה להשתמש למשל בשולחנות כתיבה צמודי כסאות, המבנה הכובל שיקף את משמעת הברזל השלטת בחינוך השמרני: הצמצום בחופש התנועה של הילד הוא תוצאה פיזית של צמצום החופש במשמעותו הרחבה. העמדה שממנה משמיע המורה את תורתו גם היא משתקפת בגורם של עיצוב פנים: הגבהת הקאתדרה, שלכאורה מאפשרת התרכזות בדברי המורה, משדרת למעשה את עליונותה הבלתי מעורערת של הסמכות, כחלק מתפישת המשטר הדכאנית.


היו גם צורות אחרות בתחום סידור כתת הלימוד. ה"חדר" היהודי, שבו התלמידים יושבים סביב שולחן מרכזי תאם את היחס החובק שהצטיינה בו המשפחה היהודית הן כלפי בניה והן כלפי חומר ההוראה - התורה - כאמת חינוכית בעלת חשיבות עליונה.כמדגם נוסף למבנים המגוונים ישמשו המבנים שהוצעו בשיטות החינוך הפתוח - סאמרהיל בלונדון ובתי הספר ע"ש פראנה
(ECOLE FREINET) בצרפת, בעשורים האחרונים. ההתפרשות בקבוצות למידה כללה פינות לישיבה נוחה, שטיחים, כריות ומושבים ידידותיים, שמאפשרים תנועה יחסית ומונעים נזקי הישיבה ה"מאובנת" והפסיבית, שעות על שעות, בבית ספר רגיל.ברור כי עיצוב פנים מסוג זה הוא הבסיס המקדם אקטיביות, לאו דווקא מן הבחינה הפיזית אלא בתחום הפסיכולוגי, עת הלמידה לא כרוכה בלחץ גופני ובשיטות דיכוי.



לימודי עיצוב יכולה לתת אותותיה בפיתוח עצמאות הילד, באוירה יצירתית ובטיפוח האמון החברתי.