יום שישי, 30 בינואר 2009

עיצוב ט"ו בשבט


עיצוב - פריחת השקדייהבאמנות היפנית ענפי הדובדבן הפורח הפכו לסמל היופי העילאי. הדפסים על קלף, גופי תאורה, הדפסי משי וצעיפים מעוטרים בענף הוורדרד, על רקע חיוור וחלומי. הריכוז של עדינות הצבע והצורה, הריכוז של התיפרחת המשובצת כשרשרת חרוזים לאורך הענף, הענף עצמו, שחום מעורב בסגול, ולבסוף הידיעה כי מפרחים אלו יתפתח הפרי הטעים והמזין- כל אלה חברו לרגש ההתפעלות העמוק ממראה העץ המיוחד.ואצלנו , בדומה ליפן הרחוקה, השקד זוכה לכבוד הראוי לו לפחות כאחד משרידי הסתיו שפלשו אל החורף הסגרירי, כסמל לט"ו בשבט.

יהיה זה טבעי ביותר,
שהחג הירוק ביותר (תרתי משמע), הוא ראש השנה לאילנות, יוגדר כחג האקולוגי par excellence.
פריחת השקדייה,


בליווי מאכלי הטבע, המתקבלים כמתנת הטבע ממילא משרה אוירה חגיגית על היום המציין את החג. אם נרצה לעצב את הבית בהתאם לאוירת החג, הרעיונות עולים כמאליהם. גופי תאורה המעוצבים מאהיל עשוי קלף, ועליו חרוט ענך שקדיה, יאתגר את המעצב להתנסות באמנות המכחול היפנית. הדבקות ויטראז'ים שקופים על החלון או על מחיצת קלף בחדר יכולות גם הן להתהדר בצלליות הכהות של ענף השקד, שסביבן מחורזים כפנינים "כפתורי" הפרחים של השקדייה. סלסלות רחבות מלאות בפירות יבשים ומובלטות בפרי החרוב יוצבו בכל פינה בחלל המגורים ובמסדרונות, וענפי עשבים ריחניים יבצבצו מאגרטלים עשויים עץ או מקלעת נצרים.הריצפה תכוסה במחצלות גומא ומצידי הפתח יתנוססו קני סוף או כפות דקל כלפי התיקרה.


אם ביפן מרבים לחקות את פרי הדובדבן בחרוזי פלסטיק על ענפי דובדבן מלאכותיים (עם פרוץ האביב) אפשר לאמץ כיוון דומה, באמצעות מיחזור ועיבוד חומרים מתכלים לחרוזים ועיטורים למיניהם, בלי להשחית את העצים עצמם. די בתזכורת של טעם, ריח וצורה, המסמלים את הכוחות המתפרצים של הטבע, כדי להקרין תפארת ועוצמה גם על האדם, המתחדש עם התחדשות הטבע.



האתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il/

יום ראשון, 25 בינואר 2009

עיצוב היתולי


עיצוב היתולי


הבחירה בעיצוב היתולי היא פריצת דרך שמעלה הרבה שאלות. בין החשובות ביותר - איפה וכמה ?ההתלבטויות ה"רגילות" בעיצוב חלל המגורים המודרני מוכרות לנו, ולרוב נעות בין סגנון מורשתי לבין החדיש ביותר, למשל -
האם לתלות וילונות על החלונות, או להשאיר את החלון נקי מקישוטים מיותרים (ולהסתפק בתריס) ?

האם לתלות תמונות/ פוסטרים/ ציור מקורי (של הצייר או הדייר), או להשאיר קיר צבוע וחף מאיבזור ?הקונפליקט עובר לשאלת השטיחים: פרסי או חלק ? ואולי רצפת פסיפס או ריצוף נקי ?ובכניסה - פעמון או זמזם? הפעלה חשמלית או שימוש במובייל מוזיקאלי המונע ברוח ?דבר אחד ברור ומקובל : אם בחרנו בקו סיגנוני לוילון, לשטיח, לתמונה - ראוי להחיל אותו על יתר הפריטים! וכן לשמור על קו אחיד בין אביזרי החוץ והפנים.

נשאלת השאלה - האם חלל המגורים חייב להיראות מחוייט,
או שראוי לרענן את המבט בקו חדיש יותר, בלי לפגוע בסדר הרצוי ? החדשנות יכולה להתחיל בבחירה שמשלבת סגנונות סמוכים או רחוקים תחת קורת גג אחת. בנקודה זו, שהיא כהליכה על חבל דק, המינון הרגיש יקבע את התוצאה האסתטית של העיצוב.

כדוגמה למינון מתוחכם נבחר את העיצוב ההיתולי.אין עוררין על כך שעיצוב ממין זה ייקלט באופן טבעי בחדר הילדים. והרי המרחב כולו הוא בית-הגידול של הילד, אך גם של המבוגר, הזכאי לאוירה קלילה ומחוייכת.
כיוון זה יכול להיעזר באפקטים קומיים, כגון חיקויים, ניגודים קיצוניים, אשלייה אופטית, הפתעה, חזרה על מוטיב משוכפל, אפקטים של השתקפות במראה וכן הלאה....

א.חיקוי, אשלייה, הפתעה* ליצירת אפקט משחרר מסוג ה"פיספוסים" נתאר לעצמנו חלון ללא וילונות, כשמשני אגפיו מצוירים וילונות מרהיבים, שהיד נמשכת להסיט... אותו היגיון יופעל בעיצוב קערת פירות מלאכותיים על שולחן הסלון, המפוסלים בריאליזם כה "חי", שהוא מעורר חשק ליטול ולנגוס... כדי להיתלות באילן גדול - הדוגמאות לקוחות מהחשיבה האמנותית של העולם הקלאסי, כפי שמתעד אותן אריסטו
(המאה ה-4 לפנה"ס) כשהוא בא להמחיש את מושג ה"חיקוי" באמנות.* עוד מתחבולות החיקוי - תיקרה זרחנית, או למיצער הדבקות זרחניות בחדר השנה, בצורת כוכבים, שאכן מנצנצים בחשכת הלילה. (מצויין לחדר הילדים)

ב.ניגודים קיצוניים* ריהוט בקוים פשוטים כשעל מסעד הכורסה פרושה מפית משובצת במוטיבים מזרחיים, ליד שולחן מעוצב בריבוע ובמרכזו ערבסקות עם כיתוב ערבי מסולסל.* מנורה ניצבת בצורת כן מוארך שבראשו נורת האלוגן, הרכונה מעל כוננית מגרות עתיקה, צבועה בצבעי כתום וירקרק, ישרים או מפותלים. *פוסטר של מובייל בסיגנון השקוף והדקיק של קאלדר, בעוד מפינת החדר משתלשל מובייל מתכתי (מסוג העיצוב ה"מטאלי", שנראה כנוסק לחלל). למעשה, שני המיצגים מבטאים התגברות על כוח הכבידה.*על קיר חשוף - קולאז' בסגנון עבודותיו של חואן מירו, מול שולחן ספרדי כבד, אך צבוע בהיר.


לינק - חואן מירו, "שמש ירח וכוכבים" (1967)]וכן אתר
ג. מוטיב חוזר, פריט משוכפל (כביכול עד אין סוף), כפילות חוזרת ונישנית. * אפקט הכפילות המיכאנית - כגון השתקפות במראה או סידרת מראות בפרספקטיבה של עומק.כאן כל עבודה של מאגריט טובה לעיצוב, במיוחד "רפרודוקציה אסורה" ו"דיוקן עצמי" בעל הנופך ההיתולי המעודן.* שיחזור פוסטר זהה בטור רצוף לאורך הקיר.אנדי וורהול היה החלוץ ביצירת אמנות השיכפול: החל בפחיות ובקבוקי קולה הניראים כמוצגים על מדף מכירה, וכלה בשיכפול חוזר עד בלי די של פורטרט מרילין מונרו. ריבוי העותקים בא להנמיך מאפקט הזוהר הבילעדי וה"חד פעמי" של הכוכבת האגדית.

(זילזול בסגידה לתרבות, וירידת ערכה של האמנות לדרגת תוצר נגיש, הנימכר בכמויות, ובמחיר השווה לכל נפש).
אין צורך למצות את הנושא, או להשתמש בכל הצירופים בבת אחת... די ברמז דק ובחיוך קליל שעושים לנו את היומית.
לאתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il/

יום שבת, 17 בינואר 2009

עיצוב , מיגון רב תכליתי


חשיבה אסתטית על החדר הממוגן או על המבנה הממוגן היא טובה הן לימי מלחמה והן לימי שלום.שייגמרו המלחמות - זהו חלום אקטואלי אך גם עתיק כימי האנושות. בוודאי בארצנו, שבה המציאות המלחמתית הפכה לשיגרה, בתכיפות של פחות מדור. האם אין הגורל הזה מצדיק היערכות לזמן ארוך, בהכנת התשתית הממוגנת, ולא בדקה התשעים? אכן בזמן שלום ראוי להקדיש מחשבה לכוננות פנימית, שגם תשפיע על תכנון אסתטי ומרגיע של המרחב המוגן, לכל צרה שלא תבוא.
נוכל לקחת את הדוגמה הטובה ביותר מיפן, למודת הזעזועים הוולקאניים. הבנייה בחומרים קלים, שאין בהם סכנת מפולת, כגון קירות במבוק או נייר המעובד לתכלית מגורים נאותה, היכתיבה בארץ זאת סגנון אסתטי מדהים ביופיו ובעדינותו, כמענה יצירתי לבעייה מתמשכת.
בימינו המבנה הכיפתי (הגיאודזי) יכול לשלב בין בנייה ירוקה לבין בנייה ממוגנת. אדריכל צמרת כבקמינסטר פולר התמקד בפיתוח צורת בנייה מסוג זה לגנים בוטאניים ולמרחבי תערוכות.
הרעיון יכול להיות מוסב על בנייה ממוגנת כפתרון נגיש ונעים. לא במקרה השריון הכיפתי של הצב מבטיח לו הגנה מפני פגעים חיצוניים, ומהווה לו בית לכל דבר. ההשוואה יכולה להשרות ביטחון במיוחד על ילדים, שיחושו יותר בצורך הטבעי להתגונן ופחות בחוסר האונים הבלתי מוסבר שהם חשים ברגע האזעקה.


אף אם לא נרחיק לכת עד לצורת חיים ממוגנת, ניתן להתייחס לחדר הממוגן באותו אופן, ולהשקיע בטיפוח החלל המוגן כמשכן זמני שתואם לנטיות לבם של בני הבית. אפשר לעצבו למשל כתא ספינה - צפוף אך נוח: מדפי מיטות לילדים, מיכלי איפסון לציוד הנדרש, סולמות קטנים לניצול מירבי של הקירות, וכן הלאה כיד הדמיון. העיסוק בצביעה, בהתאמת הכריות, בסידורים פרטיים, יכול להוות יעד רב-תכליתי: הוא ישמש הן להיערכות לסכנה והן ליעוד קבוע, כחדר משחקים או כחדר מיסתור ואף כחדר כושר מצומצם, שיכול להועיל לשהייה ממושכת... בכך רותמים את תחושת הסכנה למעין יציאה להרפתקה.
השילוב בין העיצוב האסתטי לבין העיצוב התכליתי יכול לייצר ערך מוסף ליסוד המיגון בתוך החיים השוטפים. יש בו טעם של עצמאות והוא מחדיר שיווי משקל מסויים גם במצבי המשבר וגם בזמנים השלווים, שכן הוא מבטא רצון אמיץ להתמודד עם הקושי בדרך יצירתית.



בקרו באתר החדש של מכון קווים http://www.cavim.co.il/

יום שבת, 10 בינואר 2009

עיצוב 2009


חגיגות השנה האזרחית החדשה 2009 התרחשו בשבועות האחרונים ,
וההתרגשות היא נחלת הכול, בלי הבדל גזע ודת: הדבר נובע מההרגשה ש'פותחים דף חדש', ולכבוד השנה החדשה , התקווה לטוב מרימה ראש.
איך תתבטא ההרגשה הזאת בתחום העיצוב ?
לתהפוכות של העשור הנוכחי יש השלכות בקנה מידה עולמי.
והן משפיעות בהכרח על תפישת העולם בתחומי התרבות, האמנות והעיצוב. הזעזועים הגדולים(קריסת מגדלי התאומים, אסון הצונאמי, ולאחרונה - קריסת הבורסה)עשויים להשפיע על יחסנו למיגון, לבטיחות, לחיסכון במשאבים.
יחד עם זאת, אולי כבר נאמר הכול על ערעור הביטחון בנכסי צאן ברזל מן העבר.
נכון שתמונת ה"גרניקה" של פיקסו עדיין בכוחה לשקף תמונות אקטואליות של הרס אבל הטלוויזיה כיום מספיקה לחשיפת המראה המצער לעיני כל.
לעומת זאת העולם יכול להתיר לעצמו יתר אופטימיות מאז המחאה של פיקאסו (1936).




כיום ייתכן שהאמנות עצמה תוכל להשיב על מכונו את האמון בסדר הטוב,
ולהוביל בכלי הביטוי שבידה את הכמיהה ליופי, לקראת קיימות נעימה.
גל השמחה במעבר לשנה האזרחית החדשה יכול לעורר לחשיבה רעננה בתחום העיצוב.החיבור בין עיצוב וטכנולוגיה היה טבעי בתקופות הקלאסיות. האסתטיקה ההנדסית (יחס הזהב בין הבסיס לגובה), הבנייה בקשתות, ואף המעבר לשלד הפלדה בבנייה המודרנית, היו תוצר של הקשר ההדדי בין מעוף הדמיון לכלי הביצוע. ייתכן כי היכולת לשלב טכנולוגיה מתקדמת בתחום העיצוב בימינו תביאלהיערכות מחודשת בענף.
צבעים בהירים,
סימטריה בצורות ופשטות בקווים יכולים בקלות להקרין רגיעה על הסביבה האנושית.
וכיום הנגישות לצבעים טבעיים, ולטכניקת צביעה עמידה קלה יותר מתמיד.

בחג הבינלאומי הזה, המאופיין בשפע מתנות, תהיה זו מתנת חג טובה מאין כמוה לעצב את חלל המגורים בצבעים נעימים לעין ובליל החג למקד את שבעת צבעי הקשת בזגוגיות ובגופי התאורה.
לאתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il/

יום שישי, 2 בינואר 2009

עיצוב מול הישרדות




עיצוב מול הישרדות


עם חידוש סדרות הריאליטי בטלוויזיה היינו עדים לתנועות מחאה מצד מייצגי "התכניות האיכותיות".למעשה התכנית 'הישרדות' אינה בת-תחרות עם עולם התרבות והאמנות אלא חומר גלם ליצירה האמנותית.

מאז ומתמיד האמנות במיטבה נועדה לחקות את המציאות, ובכלים שלה. כלי העיצוב הם שמעבירים את הערכים היקרים ללבם של קובעי הטעם. לעומת זאת ההפגנות עלולות לטשטש את הגבול בין מושא המחאה (זכייני ערוץ הטלוויזיה) לבין "האמנים השורדים" וליצור עימות מיותר בין "הנבחרים בעיני עצמם" לבין הטעם הציבורי המנצח.
דוגמה טובה להשפעה בדרך האמנותית הוא אנדי וורהול, צייר הצמרת של תנועת הפופ: ציוריו שמשכפלים קופסאות שימורים, שטרות ירוקים, ו"להבדיל" - את הפורטרט המשוכפל של מרלין מונרו, קבעו טעם חדש באמנות. מה שנחשב באמצע המאה ה-20 כפרובוקציה התקבל בסופו של ויכוח כמחאה אמנותית על השתלטות פס הייצור ועל המרכזיות המוגזמת של הכסף בחיינו. המסר עבר אם כך דרך הכלים האמנותיים, ובו זמנית הוריד את האמנות ממגדל השן המתנשא אל חומרי הסביבה הקרובה והמובנת.

מה מספרת לנו הפופולאריות הרבה של סדרות הריאליטי ?נראה שהעולם צמא לסגנון הריאליסטי, שהלך ונדחק בפני האמנות 'המתוחכמת', לרוב בלתי מובנת, ובסופו של חשבון צורה שמיצתה את עצמה. נראה שצו השעה הוא להוציא את פיקאסו לחופשה לטובת הפלישה של חומרי החיים הפשוטים, המוחשיים, הנראים לעין, בשפה המובנת לכל, ובעיקר בלא התנשאות.
הקהל מתעניין במראה העצמית שמשקפת את המציאות 'כפי שהיא', בלי כחל ושרק, מאפייניו הטיפוסיים של הסגנון הריאליסטי.
במקביל, המצב האקטואלי קורא להכרה בסיסית של האמנות המודעת לעצמה ולמטרותיה. שאלה זו העסיקה מחזאים, משוררים ונציגי האמנות הפלאסטית לכל אורך המאה הקודמת, החל במאגריט לכלה באשר. המחזאי הרולד פינטר,זכיין הנובל לשנת 2005, (שנפטר השבוע) לגלג, באמצעות תיאטרון האבסורד, על מוסכמות תקשורת וכללי כתיבה שאבד עליהן הכלח. כך במקומותינו גם חנוך לוין, שם לצחוק את כל הפרות הקדושות בחיינו התרבותיים והמוסריים.



אולי הגיע הרגע להחזיר לריאליזם את מעמדו המבוקש. לעצב עם פחות תחכום ויותר ממשות, 'בגובה העיניים', ביחסי גדלים שהאדם הסכין להם, כמו בתכניות הריאליטי. לשם כך אין צורך בהכרח להתחרות עם המצלמה. לאחר הניסיון הבלתי- ריאליסטי בעליל להציב אטב ענקי באמצע כיכר או להעמיד שולחן על רגל אחת בחלל המגורים, מוצע בפני המעצב האתגר למצוא את הסגנון הפשוט, הבלתי מעושה - ובכל זאת לשקוד על הטעם האמנותי של המכלול. פיזור מראות על קירות חלל המגורים, או עיצוב החלל, המחיצות והקירות בחומרים שקופים יכול לספק את כמיהתנו לנראות הריאלית של שטף החיים הטבעי.



האתר החדש של מכון קווים - http://www.cavim.co.il/