תיקרה -
האם חושבים, כשקונים בית, על צורת התקרה ?-לא יותר מדי.
התקרה בפונקציה של החזקת השנדלייר - זוכה ליותר תשומת לב. ואם היא זקוקה לאיטום, היא פתאום במרכז.
בלי משים עברנו לחלל מגורים פחוס, 'חסכוני', בכפוף למטרים המעוקבים שאושרו למבנה. (לעומת מצב המגורים הקודם שבו התקרה הגבוהה הייתה BUILT-IN בתפישה המרחבית של הבית.
לכך יש כמה גורמים, מחוץ למעורבותו של הדייר.
כאשר העולם היה כפוף לרעיון ש"יש משהו למעלה", גדול מהמציאות האנושית, רגיל היה האדם לחוש את החלל שמעל ראשו כבעל משמעות, אפילו פיזית. לא במקרה תקרות הכנסיות והמקדשים, הפכו לשם דבר ועוצבו כיצירות אמנות מונומנטאליות: כל הנכנס למתחם
מתמלא בתחושת ההוד של המקום אך מרגיש קטן ומבוטל. התקרה של מיכאל אנג'לו או רפאל מייצגת את השמיים (עם כל 'ערכת' המלאכים והדמויות שטופות האור). אכן, עיצוב התקרה כאמנות בפני עצמה, השפיע גם על תפישת המגורים הפרטית.
בעולם המודרני עדיין אין הכרח שהתקרה תצטמצם ליסוד פונקציונאלי בלבד. גם אם אינה נתמכת בעמודים ובקשתות המסורתיות, יש ביכולת הטכנולוגית להניב מבנה תקרה מרשים, אסתטי, ותואם אוירה, כחלק מן הקיימות בכל חלל המגורים הפנימי. הבחירה בקווים גיאומטריים
נקיים בשילוב קורות עץ התומכות במשטח ההפרדה העליון, יכולה להפעיל את הדמיון היצירתי
למרות עקרון הפשטות שביסוד העיצוב. רמזים לאור ולגובה (למשל שיבוץ זכוכית עבה בפינות העליונות), משחקי פסים צבעוניים (במוטיבים שמשתקפים בקירות החדר או בריהוט), ויחסי גומלין בין קווים אנכיים ואופקיים – כל אלה מחזירים לחופת התקרה את ההוד הראוי.
הדילמה שעולה אל פני השטח מתעוררת בכל עוזה בנקודה זו. האם קרוי אמנותי חייב להתנגש
בפתרונות טכנולוגיים ששייכים לתחום התיעוש גרידא, או שניתן לשלב בין שתי המגמות?
הנגישות לאמצעים טכנולוגיים עלולה לדחוק לשוליים את הגישה האמנותית, כהתערבות מיותרת בעבודת המהנדס שכבר שקל את נתוני הגובה הנחוצים להנמכה של התקרה, כולל
ההיבט הבטיחותי. המהנדס בוחר בין הבטון, האלומיניום והעץ וכן בין חומרי החיזוק למיניהם, בהתחשב במידת קשיותם, גמישותם וכמובן עמידותם בלחץ התקרה. האם המעצב-האמן נותר אם כך בגדר יועץ משני, שרעיונותיו נלקחים בחשבון, אך לא קובעים את התוצאה?
ולחילופין – האם המעצב תלוי לחלוטין בייעוץ מצד המומחה הטכנולוגי? הגישה הפשרנית מחזירה אותנו מהר מאוד לאותה גישה עסקית ו'חסכונית' שהנמיכה את מפלס התקרה, כמאפיין
עגום של המגורים המודרניים.
למעשה חידוד הבעיה יכול להוות אתגר יצירתי ממדרגה ראשונה. עבודותיו של נרבי (מן האסכולה הבין-לאומית) השיגו, דרך פתרונות גיאומטריים מרשימים, מבני תקרות אפילו מחומר קל כאלומינים (למרחבי ענק כאצטדיונים או סככת מטוסים), ששילדם נתמך בתשתית מוגמרת של קשתות היצוקות בקרקע. על אחת כמה וכמה ניתן, בעיצוב המגורים הפרטיים, למצוא פתרונות אסתטיים מרתקים, כשהקדמה הטכנולוגית עומדת לרשות המעצב בכל הדרה. ההתרשמות העולמית מעבודותיהם של מעצבי צמרת (רייט, פרנק סוטו) אין פרושה פולחן האמן, אלא היא מתפקדת כמקור השפעה נגיש לדרישות העיצוב הפרטיות
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה