יום רביעי, 25 ביוני 2008

מי חושב על מדרגות ?

מדרגות - חוץ או פנים ? איך היית מסווג את מרחב המדרגות,
במבדק פסיכומטרי כלשהו - כמרחב חוץ או כמרחב פנים ?
הדבר הראשון שיעלה על דעתנו יהיה למקם את המדרגות, או את גרמי-המדרגות,כאחת משלוחות החוץ.
עם או בלי מעקה,
בקבוצה של שלוש-ארבע או בשילדה רב-קומתית,
המדרגות משוייכות לחצר, למבואה,
לצד הפומבי הנעצר בכניסה הפרטית.
כה התרגלנו לתפוש את המדרגות כתחבולה תועלתית,
התומכת ב'יישור' הבדלי גובה, בייחוד בהווי העירוני המתפתח,
עד כי ערכן המוסף הודחק לחלוטין.


מהו ערך זה?
ראשית ,
ובפשטות,
המדרגות הן דו-ערכיות מלכתחילה.
אם לעלייה ואם לירידה,
הפעולות דורשות הפעלת שרירים מסוגים שונים זה מזה (ולמי יש זמן לשים לב לגוף, בתוך הבהילות להגיע).
הטיפוס משפיע על נשימת אויר בקצבים משתנים (בשלבי המפלס והגובה),
ובמקרה של גרם מדרגות חיצוני, על שינוי ברדיוס הנוף ואף בהרכב האויר.בנוסף לשינויים הפיזיים הניגרמים במרחב המדרגות,
יש בכוחן להשפיע על האוירה ועל מצבים נפשיים, במידה שעוצבו בהתאם.
המדרגות ממוקמות לרוב בסוגריים,
בין מקום X ליעד Y בעוד שהן תופסות מקום נכבד במהלך החיים היומיומיים ואף מעבר לכך.
המעבר עצמו הוא רגע ההתרעננות ,
חילוץ העצמות מפעולות השיגרה המקובעות בתוך מיתחם העבודה או הבית. הן מקום המפגש הספונטני עם דמויות חדשות, או עם שכנים ש'יצאו מקליפתם' גם הם.
הן גם מקום המפגש עם עצמנו, במצבים המתחלפים בין התנהלותנו הביתית לבין היציאה לעולם החוץ,
כמו האימרה הידועה בדבר ה'יציאה ברגל ימין' (ולחילופין - הכניסה).
משך הזמן של חילופי עולם הפנים ועולם החוץ מתרחב ומאפשר להחליף,
או לייצב הלך רוח כשם שמתייצב שיווי המשקל בצעדים המתרגלים לשינויים.


לא מקרה הוא כי בכיכרות העירוניות מתאספים בני הנוער על מדרגות הכיכר,
כמין יציע המשקיף על תהלוכת החיים החולפת. בצורה דומה מדרגות בית הספר מהוות את מקום הויעוד האמיתי לחברת הנוער, כניגוד משחרר לחלוקה הממדרת לכיתות שונות גיל או שונות אופי. האדריכל העירוני שמעצב את מדרגות הכיכר יכול להשפיע על ההווי הקרנאוואלי והשמח של העיר במרחב שמזמין פעילות תוססת.

יום שלישי, 24 ביוני 2008

עיצוב פנים - המילה האחרונה

עיצוב פנים - המלה האחרונה
לאן מועדות פנינו, בשאלת עיצוב הפנים ?
כל מה (ומי) שהיה 'המלה האחרונה' במאה העשרים הפך מיידית למלה שלפניה:
אופנת ה'חדש',
ה'מהפכני',
ה'מזעזע',
האלמנט ש'עוד לא נראה כמותו' היא המאפיין המובהק ביותר של האסתטיקה הפוסט-מודרנית.
הנסיון המפורסם של דושאן, שהציג אסלה במוזיאון כהתרסה אמנותית על כל מה שהיה מקובל לפניו, כבר הפך בנאלי.
החדשנות רודפת כל נסיון ליצור מוצג אסתטי (בתחום האמנות) או תוצר אסתטי (בתחום העיצוב המעשי).
יהיה אשר יהיה טעמנו האישי וההרגלי, ההפרייה לדמיון האסתטי מוכחת ומיושמת בשטח.


דוגמה מצוינת לכך נמצא בסגנונות העיצוב הנסייניים של ה"באו האוס",
שמוריו טיפחו חשיבה עיצובית שתגרום לשינוי פני העולם. למשל עירוב חומרים, כמו גם שילוב האיכות האמנותית עם האיכות הסביבתית, הם חלק מההתמודדות של מובילי העיצוב הפוסט מודרני, במובן השיטתי.

הקצב המתחלף של הסגנונות מנסה להדביק את הקצב המהיר של המהפכות הטכנולוגיות - ומצד שני הגישה הנסיינית של בתי הספר לעיצוב - מקדימה את פעולות השטח כשהיא מציעה אתגר מפרה.
כל פריט חדש בבית יעורר הפתעה לחושים, להרגלים ולאוירה.
אך להיתלות ברכישה ולו גםשל מותגים בעלי איכות מוכחת,
לא ימלא את תחושת ההתרעננות לאורך זמן.
ההסתגלות לרמהמשודרגת ככל שתהיה, היא מהירה מאוד.
עדיף להשקיע בעיצוב שלם של מתחם המגורים (בידי מעצב מקצועי או בגישה מקצועית עצמאית) שיבטיח סביבת חיים נושמת, שמתכתבת עם יכולת הקליטה של שוכני הבית. בין ההרגשה האינטימית, של חדר השינה, למשל, לבין הפתיחות המשוחררת, שבוחלת בשיטת החדרים המיושנת של 'קופסאות' ריבועיות יש מרחב עצום לדמיון ולביצוע : החל במחיצות מודולאריות, או ריהוט מודולארי, ועד למפלסים בגבהים ובצורות מעניינות, שמחלקים אך לא אוטמים את חללי הפנים. הסיסמה של מורי הבאו-האוס
(שאימצנו לשם הדגמה עיקבית)
'לצאת אל מחוץ לריבוע', כשלעצמה נותנת בידינו את המפתח לשילוב הנכון בין עמודי התווך הבסיסיים של הבית (הריצפה והטפחות) לבין השלוחות הפנימיות
(החדרים, המעברים, המעקות ומסגרת התיקרה).
היציאה מחוץ לריבוע מתממשת למשל בהדבקות סינתטיות על קירות יציבים:
הקלילות והארעיות של ה'טלאים' הזרים מבטלת את הכבדות שמשרה מבנה הקיר המאסיבי.
האלמנטים המצורפים-יחד משוחחים זה עם זה ואין האחד משתלט על האחר.
רהיט או חפץ שרצה לכפות את נוכחותו על החלל, כגון ארון או שולחן אוכל, ראוי שיעוצב בצורה מרסנת,
עם רמז לפריצת גבולות :
מדפים מעוגלים בסמיכות למדפים בצורות סימטריות שונות-זוית יכולים גם הם לשוחח אלה עם אלה בתמיכת משחק צבעים או משחק מוטיבים הנרמז בתוך המכלול. שולחן 'מתכנס'שלא-לצורך-חסכוני,
הנפרש דרך-קבע לכל ארבעת מדפיו,
יכול להוות מעין קריצת עין קלה להרגלנו לחסוך מקום בכל מחיר,
על חשבון החלל האסתטי שבו אנו נעים. דוגמה מאלפת לתפישה חדשנית מסוג זה בתום העיצוב הפנימי מספק לנו האמן ג'וזף אלברס, ממכונני העיצוב החדיש: אחת מעבודותיו מגלמת את השולחן הנפרש בגדלים הולכים ופוחתים - set of four stacking tables ובצבעי תכלת, כתום, אדון וכחול, צבע לכל מדף. עבודה אחרתמציגה מסגרת (אולי חלון) המשובצת בקבוצות ריבועים שוני צבע, ועשויים מחומרי זכוכית, עץ, ומתכת - glass
, wire, metal and paint in a wooden frame
החשיבה העיצובית המקיפה יכולה בדרך זו לשדרג את חלל המחייה לרמה דינאמית
גם ללא הצבת פסל קינטי בסביבה הפנימית. עם פינות ישיבה בזויות הפתוחות לצורות אופקיות ואנכיות בסביבתן, ועם התאורה המתאימה
(התחשבות בתנועת האור מהחלונות ולחילופין בגופי תאורה ברי-עמעום והגברה) -
מרחב החדר כולו הופך לקינטי.


www.cavim.co.il

יום חמישי, 19 ביוני 2008

עיצוב חלק ב'

שפת העיצוב ב`
שפת העיצוב היא רב-ממדית במידה שלא תיאמן! כיום עומדת לרשות המעצב, האדריכל, האמן, יכולת טכנולוגית מתקדמת ונסיון הסטורי המרחיבים את הבחירה עד אין גבול. הכל נעשה לגיטימי – פעלולי צילום, ערוב בין טכנולוגית האור לבין הפקות צליליות, שילוב מתכות ומכונות בתוך המרחב העיצובי. התנועה לכיוון המיחזור עשויה אף להוזיל את ההפקה בצורה משמעותית, באופן בלתי תלוי במשאבים כלכליים, יחסית לעבר.

הדיאלוג בין המעצב לנמעניו
המעצב עובד מול קהל צרכנים מתוחכם מבעבר, ואשר עשוי לפתח ציפיות לעיצוב חדיש, המודע לרוח התקופה. על הקוד הזה מתפתחת שפה שמדברת באמצעות סוג החומרים, גודלם (או הגדלתם, באמצעי השיכפול המודרניים), יחסי המרחק ביניהם, יחסי תנועה וחלל.
המעצב הסביבתי הידוע קריסטו מדבר באמצעות הנופים עצמם. הכיסוי המאסיבי של רכס הרים ביריעת בד עצומה, מנכס את הנוף הטבעי לתוך מסגרת `אנושית` מוגדרת, שמצהירה על תוכן. למשל :

1.האדם הוא השולט בבריאה, ונופיה מהווים חומר גלם ליצירה האנושית, כצעצועים וקוביות בידיו של ילד. בעידן החלל אין זו התנשאות אלא אקט של הכרה ביכולותיו המתעצמות של האדם.
2. ייתכן שאותו מעצב/אמן הביע את הצורך להגן על הטבע מפגעי הקדמה ו`לכסות` אותו עד יעבור זעם…
3.דווקא סימון הגודל העצום של איתני הטבע על ידי שמיכה, עשוי להזכיר לנו כי דבר אינו חסין
ולא נצחי, בכניסה לעידן הגרעיני, אפילו לא כדור הארץ! כך אפשר לפרש גם את כיסוי הגשרים או גורדי השחקים ביריעת ענק, האומרת שהגודל יכול להטעות, שהזמניות ולא הנצחיות מאפיינת את הבנייה המדהימה לגובה, ושנחוץ יסוד מרכך באותו המקום שמקרין כביכול עוצמה וחוסן.

כמה התרחקנו מהפגנות הגודל ששררו בתרבות המעצמות, החל ברומא שהגדילה לממדים `אלוהיים` את פסלי הקיסרים ועד לפסלי הענק שפיארו את מנהיגי הקומוניזם, ונותצו בין-רגע בידי ההמון המשוחרר.

הסגנון של קריסטו נוטל חלק בדיאלוג - דרך המדיום הפלאסטי - שמתנהל בין מובילי העיצוב המודרני.
מה תהיה האנטיתזה לעיצוב המונומנטאלי של קריסטו ? האם גיוס הטכנולוגיה להקטנה חזותית
(כדוגמת עבודותיהם של קנדינסקי או פול קליי) נותן מענה הולם יותר לכיסופים האישיים והנפשיים של האדם בן ימינו ? ני האמנים נמנו על צוות המורים במרכז האדריכלי של הבאו-האוס, שעודד השפעות גומלין בין האמנות לסביבה שבתוכה היא פועלת.

קנדינסקי הביע יחס חיובי לטכנולוגיה ולמשחקי האור. למשל בציור "כמה מעגלים" מיוצג היקום בכדורי אור קטנטנים מתוך פרספקטיבה ידידותית ולא מנוכרת: האדם מקרין מאורו הפנימי על החלל החיצוני.
פול קליי, שעורר מחלוקת באסכולת הבאו-האוס, מצייר "מכונה מצייצת" של סידרת-ציפורים-על-חוט-חשמל המונעת בידית מיכאנית. הקו הדקיק שממנו בנויות הצפורים המלאכותיות יוצר תחושה של עמידה רופפת האופיינית לצורות המקטינות והילדותיות של קליי (מיגדל קטן, סוסון מעופף, על רקע מנוגד של צורות גיאומטריות נקיות). הבחירה בדמיון הילדותי התמים מביעה מחאה היתולית על נזקי הטכנולוגיה.

www.cavim.co.il

יום רביעי, 18 ביוני 2008

איפה אני ?

איפה אני ?
האין זו השאלה המהותית ביותר בעיצוב הפנים החדיש ?
פעם הרגשנו 'בבית' גם כשקירות החדר קושטו בתמונות נוף. נוף רגוע, נוף קרוב, נוף אקזוטי - בכל מצב הנוף ייצג את החוץ, את ה'שם', שניבדל באופן חותך מן ה'כאן'. המנטאליות האנושית קיבלה כמובן מאליו הפרדה מגודרת זאת. ברם חומת ההפרדה קורסת כמו שקרסו חומות בהיסטוריה הקרובה: החל בחומת ברלין ו'מסך הברזל' הסובייטי ועד להפיכת הגבולות לסעיף רשמי בלבד באיחוד האירופי המשותף. ההפרדה היא יותר סידורית מאשר ממשית. אפילו החומה הסינית הגדולה מהווה אתר תיירותי יותר מאשר ממלאת אחר פונקציה הגנתית (פאתטית - מנקודת מבט מודרנית).

--------------------------------------------------------------------------------

האם המצב דומה בתחומי הגבולות הפרטיים ?
מן הזוית הזאת נבדוק ציור חדר צבעוני למדי של מאטיס, "הרמוניה באדום".דמות האשה היושבת לשולחן מתמזגת עם חלל החדר וצבעיו, וגם הגבולות בין החדר לנוף הנשקף מן החלון
מתפוגגים בשפעת הצבעים המתואמת, בלי לאבד את הקוים המגדירים כל פרט. נראה כי המראה שוקק החיים נובע באותה מידה מהבחירה בצבע חם ואקספרסיבי כמו מהדגשת המעבר הנוח בין האויר הפנימי לבין החיצוני.

--------------------------------------------------------------------------------

אותו אפקט של נשימה חופשית יכול לחול על חלל-פנים המעוצב כחדר רחב ידיים, עם מעברים
מאווררים בין מתחם למתחם. מדרגות פנימיות, המעוצבות כמיפלסים, עשויות להזכיר למי שנע בבית, שהוא עובר מסוג פעילות אחד (כגון הכנת הארוחה) לסוג פעילות אחר (למשל מנוחה או
ארוח) בלי שחסימה פיזית תעצור את גופו ותנועתו המתמשכת, ולו לרגע קט. המפלסים אף יכולים לשמש, באופן ספונטאני או מתוכנן מראש, למושב פונקציונלי ונוח, שיחליף את
כורסאות העור המסורתיות, המפגינות יוקרה וסמל למעמד כלכלי.

--------------------------------------------------------------------------------

אם נחפש את האפקט ההרמוני במודל עיצוב מתקדם, ניתן להתרשם מהסגנון הגיאומטרי של מונדריאן, אמן אסכולת 'דה-סטיל' שהניבה את הישגה האדריכלי המופתי ב'בית שרודר'. ממשיכו של מונדריאן -
ריטוולד יצר סדרת תרשימים של פנים
חדר,
חלון,
שולחן,
כורסה
שחוזרים בואראציות שונות על הקווים המאזנים בין גובה ושטח, בין עמוד אנכי (רגל, מיסעד) לבין משטח ביצוע (דיקט לכורסה או לשולחן).

--------------------------------------------------------------------------------

האמן העביר את הקונספציה של ניגודים בין קוים אופקיים ואנכיים אל הזויות המוצלחות של כורסה שניראית כהעתק (פיגורטיבי) מדויק של צורותיו הגיאומטריות המופשטות של מונדריאן ("כסא באדום, כחול, צהוב"). משחק החללים הריקים של הרהיט עם מסגרתו החומרית, הצבועה בצבעי יסוד, משרה תחושת קלילות נעימה, שמסתכמת באסתטיקה מינימליסטית, ללא מטענים מיותרים.
איפה אני ?
בכל מקום שבו אני מרגיש קיים,

יום ראשון, 15 ביוני 2008

עיצוב חלל הפנים

עיצוב חלל הפנים / חלל

ברגיל כשחושבים על עיצוב פנים מתייחסים למרכיב הפיזי - הקיר, הרהיט, הצבע, הגדלים - וכן ליחסים ביניהם. הגישה החומרית חלה גם על התכנון של העיצוב. נדיר יותר לחשוב על עיצוב פנים במושגים של החלל הריק שנוצר מהסידור הפיזי.
ההתחשבות בחלל הריק היא בדרך כלל תכליתית בלבד ואילו גורם החלל כשלעצמו יצוץ,לרוב לצורך תיקון, רק במקרים של צרימה אינטואיטיבית לעין (או לתנועת הגוף, במנוחה או בפעילות).

ניקח לדוגמא פסל חלול של ארכיפנקו (קוביזם) המתאר שתי דמויות ארוכות

משולבות בריקוד:

החלל שביניהן הופך לחלל המרכזי – ובעצם החלל מהווה את עיקרו של המבנה! העין חודרת אל תוך החומר, כמו האור והאוויר שעוברים דרכו. והדמויות נראות כאילו 'הסתדרו' כדי לעצב את צורת החלל הרצויה.
הגישה העיצובית ששמה לה לנקודת המוצא את החלל, מכתיבה את אופים של יתר הפריטים כמסגרת של הצורה הריקה. כפי דבריו של ארכיפנקו:הגעתי למסקנה שהפיסול מתחיל במקום שבו החלל מוקף על ידי החומר"
(אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, יחידות 2,1 עמ' 155)
מה נרוויח מכך שהחלל יהווה את מרכז הקיימות בין הפריטים הפיזיים - צורתם, נפחם, מקומם, בהתאם לנדרש לחיי היומיום במתחם המעוצב ?

- פתיחות
- קלילות
- חופשיות
- השתקפות של עולמנו הפנימי
- תנועה הרמונית בין האוויר החיצוני לנשימה
חלל החדר יכול לתת ביטוי פלאסטי לעולם המורגש, הנחשב, המדומיין,
הכבול במסגרת הגופנית.
כמו בתחומי תרבות אחרים, גם בהתמקדות בחלל הריק, האמנות מקדימה ומבשרת חשיבה חדשה.

עבודותיו של ז'אק ליפשיץ מחזירות אותנו לקרקע כהשראה לעיצוב חלל הפנים.
בפסל "אישה עם גיטרה" יש יותר חלל מאשר אישה או גיטרה, אבל השילוב של צלליותיהן
יוצר נוכחות חזקה בקשתות שמתמזגות זו בזו בלי הפרדה. החלל כאן אינו שלילת החומר אלא הדגשתו, מזוית חדשה ומעניינת: המהות הנשית של הדמות. במלים אחרות, העירום לא זקוק להמחשה ריאליסטית של הגוף העירום אלא מסתפק בעיקרון של קוים גליים שמבטאים את הנשיות בצורה קולעת. היות שהפסל עשוי בזלת, הוא רחוק מלבטא מושג מופשט. האישה שרועה כשהברך שעונה בביטחון על כף הרגל, וכל כולה נוכחות. כמוה גם הגיטרה מוסיפה לנוכחות הרגשית, למרות שהיא רק נרמזת בשלושה פסים (מיתרים) בתוך חלל הבטן.

קל להשליך עקרונות אלה על ארכיטקטורת פנים, אם נשאר נאמנים לשילוב הצורני בין (למשל) מבנה הקירות, למה שביניהם. או בין הרהיטים, החלונות, המנורות, והחלל שביניהם. ניקח את דוגמת הקשתות - איזו אינטראקציה יכולה להיווצר בין חלון קשתי לכורסה מקומרת - אם החלל שביניהם לא קרוב מדי (שאז הוא נמחק ולא נוכח) או רחוק מדי (שאז החלל מאבד משמעות במכלול החזותי). דוגמה אחרת - משחק צורות בין קיר מעוגל לבין כיסא עם מסעד ארוך בעל פסים דקים.

המרווחים ביניהם מדגישים את הקונטרסט בין "החיבוק" של הקיר לבין הזקיפות המשוחררת של גב הכיסא. החלל יקבל נוכחות ברגע שהמוטיב הקונטרסטי יוכפל
במרכיבים נוספים של החדר - למשל תיקרה כפתית מול מעקה בעל כלונסאות מאווררות, או לחילופין - נברשת עשויה קווים גיאומטריים 'נקיים' מול אהילים מעוגלים (שמשרים רכות)
בפינות החדר. המקור לשיקולים מסוג זה צריך להתחיל בחלל הפנים, שממנו הם מקבלים תוקף עיצובי.

יש בכך אתגר נועז שפונה לכמה ממדים אסתטיים : הצורות, התאורה, הצבעים
מתעשרים בממד השלישי, הוא הנפח, שהוא בהגדרה המאפיין המובהק של החלל.

יום שלישי, 10 ביוני 2008

עיצוב חלק א'

עיצוב חלק א': שפת העיצוב
כשם שהתרגלנו לביטוי 'שפת הגוף' או 'שפת הצלילים', כך ניתן לדבר על שפת העיצוב, ושפת החומרים שאיתם הנוף יעוצב. הכוונה למערכת סימנים שנושאת משמעות מוצפנת ואשר ניתן לפענח אותה בצד הקולט. בהקשר של מערכת סימנים מסוג זה אפשר לכלול את האסתטיקה של הגנים, של האדריכלות, של מבנה הגשרים ואף מערך כבישים, במידה שהושקעה בהם תפישה מרחבית מודעת.

במעגל הרחב נהגו להגדיר סגנונות עיצוב בכינויים לאומיים, ששיקפו במידה מסויימת הבדלים מנטאליים. למשל ההבדלה בין הגינון האנגלי, לעומת הגינון הצרפתי, כפי שכונו במאה ה-18 גני פונטן-בלו (בעלי לוק טבעי, כביכול) לעומת גני ורסאי ('המסופרים') סביב ארמנות המלכים.

מעניין למה מתכוונים ב'גן פרסי' או בוסתן ספרדי (המאופיין בפאטיו, כלומר בחצר הפולשת אל תוך מיתחם הבית). ייתכן שמוטיבים מזרחיים, כגון תבנית חוזרת בערוגות, קישוטים וסילסולים דימיוניים ובעיקר אורח החיים הנהנתני - משתקפים בבחירה החיצונית של שלוחות הבית.

מאפייני עיצוב חלים באותה מידה על הגן היפני. הדגם הנפוץ עשוי מסידור מחושב של חלוקי אבנים בגדלים שונים על משטח נקי (שמשדר טוהרֱ!), ותכופות בלי זכר לעלה ירוק. הסידור המוקפד מקרין רוגע אסתטי, דיוק אמנותי, ובזאת הוא ממלא את הצורך האנושי בפינה "ללא אינטרס תועלתני" אלא כמזון לנשמה...
רבים הגדירו את מעשה האמנות כ"תוצר אסתטי שאין לו תכלית מעשית".

בכך הוא משקף את מותר האדם כיסוד של 'שאר רוח', של הנאה, שהם מעל ומעבר לדאגה הבסיסית למזון ולקיום. אם סביבת המגורים מושקעת בכיוון האסתטי, אנו זוכים להרחבת הדעת, לרענון המבט, לתוסף אנרגטי שיונק מן הדמיון ומחצין את רשמינו המזוקקים ביותר.

איך מתרחשת העברת הרשמים האסתטיים מן המעצב אל הקולט, אל הצרכן, אל הדייר ? ואיפה רשומים הכללים,
או הצפנים, להבנת הכוונה (כלומר השפה) של העיצוב? אולי מוחנו ערוך לקליטת שפת סימנים נוספת,
בלתי מילולית ?
אכן, התשובה פשוטה. כשם שיכולתנו לקלוט שפת דיבור כלולה בכישורינו המולדים, כך ייתכן שהרשת האסתטית מובנית במוח האנושי כחלק אינטגראלי של הפונקציות הדרושות לקיום נאות. הפונקציה האסתטית תענה אם כך על צורך טבעי, ורשת הקישורים תקבל את הגירוי המתאים לתגובה של הנאה. במקביל לשפה רגילה, גם שפת העיצוב מתעדכנת ומתחדשת מידי דור. גם היא עוברת שינויים ומהפכים בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות ולתפישת העולם המתקדמת. הדוגמה לפיתוח שפת עיצוב עכשוית תהיה כמובן 'לחשוב ירוק'.

יום ראשון, 1 ביוני 2008

אחד על אחד - פגישת "הנחיה אישית בקווים"

יום פתוח במכון קווים

יום פתוח בקווים -
הסטודיו ללימודי עיצוב פניםיום פתוח ביום שישי 06/06/08 בשעה 10:30 .במסגרת היום הפתוח תקבלו מידע על מסלולי הלימוד השונים לעיצוב פנים ואדריכלות, תכני הלימוד ותנאי הקבלה. נשמח לראותכם! פגישות יעוץ אישיות מתקיימות במהלך השבוע לתיאום מועד לפגישה התקשרו לסטודיו: 1-700-50-50-76